הצטרפתם רק עכשיו? מאגר הטיפים שהצטברו עד היום נמצא כאן. תגללו למטה ותמצאו עוד שלל הפתעות אבל לפני כן יש לי שאלון
שאשמח שתענו עליו!
(ניתן לדלג על חלק מהשאלות אבל אשמח אם תענו על כולן ;))
המענה בעילום שם
וזה יעזור לי מאד לדייק את המסרים,
אני קוראת את הכל 🙂 
מאגר הטיפים
מכירים אנשים שישמחו להצטרף לקבוצה?
שלחו להם את הלינק ↓
14.04.22 מילת הקסם: "דיאלוג"
קבוצה יקרה מה שלומכם?
יום חמישי הגיע והנה הגיע לו טיפ-סופש הראשון לקבוצה שלנו.
אז קבלו את מילת הקסם של השבוע: דיאלוג.
צפו בסירטון שהכנתי לכם, ואני הכי סקרנית לשמוע מכם מה דעתכם.
מאחלת לכולנו חג שמח, חג של חופש אמיתי, כזה מבפנים, לא רק של חופשות 😉 
21.04.22 הפרדוקס של השחקן
לפחות פעם ביום אני מקבלת שיחת טלפון שבה בין היתר אני שומעת מהצד השני את המשפט:
"אני לא רוצה להיות שחקן (או שחקנית), אבל הייתי רוצה לדעת להיכנס לדמות אחרת, הייתי רוצה לדעת להיות מישהו אחר, או לפחות לדעת איך לשדר שאני דמות אחרת"… וחשבתי שאולי סדנת משחק…"
אז שנדבר על זה לרגע?
נכון. שחקן יודע "להיכנס לדמויות", יש לו (או אמור להיות לו) דמיון רחב שהוא יכול "לטייל" במחוזותיו בחופשיות והנאה…
זה נכון.
אבל כדי ששחקן ידע "להיכנס לדמות",
הוא צריך, לפני הכל, להיות מחובר לעצמו, למי שהוא,
למי שרק הוא יכול להיות
ובעצם לדעת…לא לשחק
מעין פרדוקס שכזה…
בדיוק כמו שלא יעלה על הדעת
לצבוע קירות של דירה
בלי לגרד עם שפכטל את הצבע הישן,
כך גם השחקן, שלא יוכל "להיכנס לדמות" מבלי להכיר את עצמו לעומק ולהיות הכי אותנטי שיש, עם עצמו, בראש ובראשונה.
אז אולי במקום לומר "להיכנס לדמות", נגיד "להתחבר לעצמנו, כדי להיות מסוגלים להתחבר לדמות או לפרסונה אחרת"?
ומה אם בפעם הבאה שנעמוד מול קהל או מצלמה, רגע לפני שהסטרס והבלבלת יצליחו להשתלט עלינו ולהשכיח מאיתנו כל חלקה טובה, נצליח לזכור, ולו רק לכמה רגעים, שאת מי שאנחנו אין מישהו אחר שיכול "לשחק" יותר טוב מאיתנו, נדע שעשינו עוד צעד אחד קטן ומשמעותי לעבר החופש והשיחרור שלנו מולו.
עוד קצת בהרחבה כאן,
בקטע ממפגש הזום שקיימתי בחודש שעבר…
שיהיה לנו חג חרות שמח,
ושנחגוג את החופש שלנו להיות עצמנו.
הכי עצמנו שיש…
12.05.22 הקהל שלכם זקוק ל…פאוזות
מה היה קורה אילו היינו קוראים סיפור לפני השינה
כמו רשימת מכולת, בלי נקודות ורק עם פסיקים?
זה בטח לא היה עושה את ההאזנה לסיפור
מאד נעימה נכון?
וזה עוד פחות היה נותן למאזין הצעיר
תחושה שהוא נשאב תוך כדי הסיפור
לעולם אחר, מעניין ומרתק… נכון?
אז למה כשאנחנו מציגים את המצגת שלנו
או בכל סיטואציה אחרת שבה אנחנו מדברים מול קהל
אנחנו שוכחים את זה?
קצת על פאוזות בסירטון.
19.05.22 דיקציה
הי לכולם, איזה כיף לראות את הקבוצה הולכת וגדלה, זה ממש כיף ומחמם את הלב…
היום נדבר על אחד האלמנטים החשובים בכל הקשור לדיבור מול קהל והוא: דיקציה.
זה הסירטון של הסופש הזה, מקוה שתפיקו ממנו את מלוא התועלת.
מזכירה לכל מי שהגיעו לא מזמן שבתיאור הקבוצה נמצא קישור עם כללל מה שהיה כאן עד היום, לרבות השאלון, אני תמיד תמיד שמחה לקרוא את התשובות שלכם.
ואגב למי שעוד לא יצא לעקוב אחריי בפייסבוק/ אינסטגרם- כנסו ועקבו, מעניין שם ממש 
כל הקישורים כולם כאמור בעמוד שבתיאור הקבוצה,
שיהיה לנו אחלה סופש
26.05.22 כן ו…
התשובה הראשונה והכי שכיחה שעונים לי תלמידיי,
כשאני שואלת אותם מה הדבר שהכי מפחיד אותם בעמידה מול קהל ומצלמה,
היא: לאבד שליטה.
מזדהים?
הנושא הזה של איבוד שליטה, או יותר נכון
תירגול והתנסות מתמדת בוויתור על שליטה
הוא בעיניי לב ליבה והסיבה העיקרית
למה עולם המשחק קשור כל כך לכל אדם באשר הוא (לפחות כמעט 😉
כשאנחנו מסכימים לתרגל שוב ושוב, דרך משחקי אילתור שונים, את הויתור על שליטה,
אנחנו בעצם פותחים את עצמנו להקשיב יותר.
וכשאנחנו מקשיבים באמת, ונותנים לפרטנר שלנו מקום,
נפתחות בפנינו אפשרויות חדשות, יצירתיות וכל כך, (אבל כל כך) משתלמות…
הנה לכם תרגיל אחד שישפוך קצת אור על הנושא,
והשבוע שעורי בית:
תנסו לראות כמה פעמים אתם מוצאים את עצמכם
אומרים את המילה "אבל",
ותנסו להחליף את המילה הזו בביטוי הפשוט הזה: "כן, ו…"
אגב מה הדבר שאתכם הכי מפחיד/ מאתגר מול קהל או מצלמה?
מזכירה לכם שיש לינק בתיאור הקבוצה עם שאלון שאשמח שתענו עליו
נתראה בטיפ_סופש הבא
02.06.22
לאבד שליטה
סופ"ש נעים לנו וברוכים המצטרפים החדשים !
את הטיפ_סופש של השבוע אני מקדישה לשחקנית שאני אישית מאד מאד אוהבת ומעריכה,
שני כהן.
ובהמשך לטיפ_סופש הקודם, שבו דיברנו על
ויתור על שליטה,
(הכל מרוכז בלינק שבתיאור הקבוצה זוכרים 😉
הנה לכם דוגמא אולטימטיבית לרגע אחד שקרה לשני, שיכול היה בקלות להפוך לסיוט של ממש עבור כל שחקן או שחקנית (ולמעשה עבור כל מי שאמור.ה להופיע מול קהל, כל קהל)
ואיך הויתור על אותה שליטה, שבדרך כלל אנחנו נאחזים בה בקנאות גדולה כל כך, הוא זה שהציל אותה:
צפו בסירטון הזה עם דגש על דקות 9:15-12:10
אז איך עושים את זה? איך עולם המשחק, ההקשבה והאילתור יכולים לעזור לנו לקבל כלים כמו גמישות, עוצמה, הקשבה ונוכחות, גם אם אין לנו כל כוונה להיות שחקנים בקאמרי או בהבימה, ואיך הם קשורים לשאר תחומי החיים?
צפו בסירטון הזה שבו דייב מוריס מדבר על אילתור, הקשבה, נינוחות ומה שביניהם:
https://www.youtube.com/watch?v=MUO-pWJ0riQ
שיהיה לנו סופש מקסים וחג שבועות שמח!
ושגם השבוע נסכים, אפילו רק קצת, "לשחרר את הברגים", להקשיב, ולגלות דברים חדשים ומופלאים…
09.06.22 הסאב טקסט, הלב הפועם של הטקסט
אחד הדברים המרכזיים בדיבור מול קהל ומצלמה
הוא אחד הנושאים שאותי באופן אישי לא מפסיקים לרתק,
והוא העבודה עם טקסט.
ובמיסגרת העבודה על טקסט – מה שעוד יותר מעניין
הוא מה שנקרא בעולם המשחק: ה סאב טקסט
מה שמתחת לטקסט. אותה שכבה עליה מונח הטקסט,
שהיא בסופו של דבר האחראית האמיתית
להעברת המסרים, הסיפור האמיתי והחשוב ביותר.
הסיפור האמיתי שמאחורי הטקסט לא נמצא במילים.
הסיפור האמיתי נמצא בין המילים.
הסיפור נמצא בין השאר בשפת הגוף, בטון הדיבור, בקצב הדיבור, ב"מוזיקה" של הדיבור,
במבט, בשתיקות (דיברנו כאן כבר על שתיקות זוכרים?)
והנה לנו תרגיל לסופש שמטרתו לעבוד ולשכלל בדיוק את זה:
קחו לכם כל פיסת טקסט שהיא: זה יכול להיות מתכון לעוגה
ויכול להיות ידיעה על מצב הבורסה בגלובס, שיר ילדים שאתם זוכרים בעל פה,
ממש לא משנה.
ותנסו לשכוח את המשמעות המילולית של הטקסט,
ובמקומה נסו לספר סיפור אחר, להתמסר לסיטואציה אחרת,
שלא קשורה לטקסט.
כמו שמדגימה כאן בסירטון הזה
אחת השחקניות הגדולות של כל הזמנים, אם לא ה…
שיהיה לנו סופש מקסים ונתראה בטיפ_סופש הבא 🙂
30.06.22
איך לומדים טקסט בעל פה?
לא רק שחקנים נדרשים ללמוד טקסטים בעל פה.
כל יום אני מדברת עם מנכ"לים, מרצים, יזמים, עורכי דין, רופאים לפני כנסים ועוד, שמבקשים לדעת איך לשנן טקסט בעל פה לפני פגישה חשובה, הרצאה או כנס, במטרה לשדר את הטקסט בצורה הטבעית ביותר, המשוחררת ונטולת המאמץ, מבלי שיראה "מתוכנן" או "מדוקלם".אם הייתי מקבלת שקל על כל פעם ששמעתי את המשפט : "בחיים אני לא אצליח ללמוד טקסט בעל פה"…
אז קבלו ממני את 7 הדיברות ללמידה בעל פה:
1. לפרק, לפרק לפרק: אל תלמדו נתחים גדולים של טקסט. כמו שמערכת העיכול עובדת טוב יותר כשאוכלים בביסים קטנים, ככה גם המערכת של הקליטה של טקסט בעל פה.
2. כתבו את הטקסט המפורק על נייר, ככה העין, בשילוב עם היד שכותבת , יעזרו לטקסט להיכנס לראש ולהישאר שם.
3. צבעו כל נתח קטן בצבעים שונים, לזיכרון הצילומי קל יותר להסתדר עם חלוקה שכזו.
4. יש לכם זיכרון שמיעתי מפותח? הקליטו את עצמכם! אחרי כל קטע קטן ששמעתם, לחצו Pause, חזרו עליו ורק אז תוסיפו נתח קטן נוסף, ואז חזרו על שניהם וכן הלאה.
5. סיימתם והכל נמצא בעל פה בראש? זה הזמן לדבר את הטקסט בקול רם!יש הבדל גדול בין למידה שנמצאת בראש ובין לשמוע את עצמכם מדברים את הטקסט.
6. לעסו את הטקסט כאילו היה מסטיק גדול. אולי תרגישו קצת לא בנח, אולי אפילו קצת דבילים, אבל התרגיל הזה לא רק שיעזור לכם לקבע את הטקסט בראש (הרבה גם בזכות זה שזה יצריך מכם לדבר אותו לאט), הוא גם ישפר את הדיקציה שלכם פלאים!
7. הטיפ הכי הכי חשוב:
מצאו את הדרך שלכם! 
אין גבול ליצירתיות ולשרירים הרבים שיש בנו שאנחנו אפילו לא יודעים עליהם… מצאתם עוד שיטה מדליקה שעובדת לכם? שתפו אותה אתי!
בסירטון – עוד על איך ללמוד טקסט בעל פה
08.07.22 אפס זה כלום, אחד זה חלק ממיליון
(טיפ)סופש שמח לכולנו מה שלומכם?
היום, לקראת השיתוף של הסירטון סופש שלנו,
הייתי צריכה לקחת נשימה עמוקה
ולהסכים לחשוף כמה רגעים מביכים בהם אני מככבת.
אבל לפני זה קצת רקע:
חלקכם אולי יודעים
שבמרץ 2021 השקתי בגאווה את הקורס הדיגיטלי שלי
(שהפרק הראשון שלו פתוח, להזכירכם, לצפייה בלעדית לחברי קבוצת הווטסאפ שלנו, לינק בתיאור הקבוצה למעלה).
הקורס הזה, שהוא תוצר ישיר של השינויים והאילוצים שיצרה תקופת הקורונה,
הוא אחת מגאוותיי הגדולות שצברתי במהלך שנות קיום הסטודיו שלי.
אני גאה בו כל כך כי במשך כמעט שנה,
מאז הקורונה פרצה לחיינו, אי שם במרץ 2020,
על אף המעבר הדרמטי של העולם כולו למדיה הדיגיטלית,
לא האמנתי (ולפעמים אני עדיין לא מאמינה) שבתחום שלי,
תחום הבמה, הסדנאות החיות, מקום של אינטראקציה עם אנשים
ועבודה עמוקה ואישית על דקויות רבות כל כך,
אצליח לזקק את החומרים האלה לכדי המדיה הדיגיטלית "היבשה והמנוכרת".
(את הסיפור המלא על יצירת הקורס תוכלו לקרוא בלינק שכאן, שכתבתי כשהקורס בדיוק יצא לאור >>>
https://mayastage.co.il/מ-מכי-מכירים-את-זה/
הסירטון שצירפתי הוא למעשה רגעים ערוכים מאחורי הקלעים, של הנסיונות הראשונים שלי ביצירת הקורס.
רצף של "כישלונות", של מבוכות, של תיסכולים,
שהם הם אלו שבנו את הגשר לעבר מה שבסופו של דבר הפך ליצירה שלמה שאני גאה בה כל כך עד היום.
כל הצלחה לא יכולה שלא לעבור במקומות הפחות "פוטוגניים".
בדיוק כשם שמים שמפמפמים מהבאר יוצאים בהכרח עכורים בהתחלה, אלא אם כן נמשיך לפמפם אותם, ככה כל צמיחה, כל למידה, כל התמחות.
"אפס זה כלום, אחד זה חלק ממליון".
ורק אם נסכים להתחיל ב"אחד" הזה – לא להיות מושלמים מייד, לוותר על האגו והשליטה,
אנחנו כבר בדרך מבטיחה לגילויים מסעירים.
גילויים ויכולות שאותם כל כך שווה לגלות…
זהו להיום, כמו תמיד, מוזמנים לכתוב לי ולשתף אותי בעולמכם, גם בעילום שם, דרך השאלון שנמצא גם הוא בלינק שבתיאור הקבוצה.
נתראה בטיפ הבא
שבת שלום ממני בינתיים
בלקאאוט, טיפ_סופש 22.07.22
היום נדבר קצת על איך מילים כמו "אוטוריטה", "מומחה", "יוצר.ת תוכן" ועוד יכולות להפריע לנו ואיך הן קשורות לבלקאאוט שאנחנו עשויים לחוות מול קהל או מצלמה,
צפו בסירטון >>>
https://youtu.be/s25C5ooRPAE
(טיפ_)סופש טוב לנו!
היום במיסגרת הטיפ_סופש שלנו בחרתי לשתף אתכם בהרצאת טד המרתקת הזו,
המדברת על הקשר של עולם המשחק לחיינו, בין אם בחרנו או שלא בחרנו להיות שחקנים מקצועיים.
מעבר לתכנים המרתקים, ובהמשך לסירטונים רבים בהם אני מדברת על חשיבות השתיקה על הבמה- חשוב לי לא פחות שתשימו לב לכמות השתיקות שמשתמשת בהם אן וודוורת, המרצה.
שימו לב עד כמה השתיקות שלה, בכל הזדמנות בה היא בוחרת להשתמש בהן, מעצימה את מה שהיא אומרת ויוצרת מתח אצל הקהל.
חפשו גם אתם, בכל פעם בה אתם נמצאים מול קהל, את ההזדמנויות האלה לרגעי השתיקה. הם ממש, אבל ממש שווים את זה 😉
שתהיה לכולנו שבת שלום בינתיים, וניפגש בטיפ_סופש הבא!
05.08.22
הי כולם וסופש נעים לכולנו
טיפי_הסופש שלנו יוצאים לחופשת הקיץ 
עד שאשוב אני מצרפת לכם כאן את הלינק לפרק הראשון של הקורס הדיגיטלי שלי, מתנה בלעדית לחברי הקבוצה הזו!
אני מזמינה אתכם לעקוב אחרי הבלוג שלי בקישור הזה:
ודרך הקישורים שכאן תוכלו למצוא קישורים
למדיה החברתית שלי דרכה תוכלו גם להציץ לחיי היומיום של פעילותי בסטודיו:
וחדשה משמחת 
: ההרשמה המוקדמת והמוזלת לסדנת הדגל הפרונטלית למבוגרים "להרגיש טוב מול קהל ומצלמה" שנפתחת שוב ממש בקרוב בעיצומה,
כל הפרטים כאן ובסירטון שכאן!
ועד שניפגש שוב, שיהיה לנו קיץ מהנה, צונן ורגוע 
שלכם,
מיה
* מוזמנים להעביר את הלינק הזה להצטרפות לקבוצה הזו, לכל מי שעשוי להתעניין בתכנים, זה הקישור:
23.09.22
חג שמח קבוצה יקרה!!!
היום אשלח לכם רק ברכת שנה טובה ומתוקה וסיכום קצר מהשנה שמסתיימת לה.
שתהיה לנו שנה של פריצות גבולות קטנות וגדולות, שנה של עוצמה, של נוכחות, של נינוחות והרבה אבק קסמים שנפזר סביבנו.
תודה שאתם כאן ונתראה ב…שנה הבאה
29.09.22
הי לכולם ו(כמעט) סופש שמח…
היום אני משתפת אתכם בתרגיל מאד פשוט שאני עושה מדי פעם עם תלמידיי בסטודיו: אפשר לעשות אותו (לבד עם מצלמה) או עם פרטנר והוא בנוי משלושה חלקים:
1.דמיינו סיטואציה כלשהי שבה קשה לכם לדבר מול אנשים. למשל – הדרכה שאתם צריכים להעביר או איזו מצגת שאתם צריכים להציג, ספיץ' מול משקיעים או הצגת מוצר, ראיון עבודה, בקיצור- יש המון סיטואציות כאלה שעשויות "להלחיץ" אתכם.אם אתם עובדים לבד- צלמו את עצמכם.אם אתם עובדים עם פרטנר – בקשו ממנו שיתבונן בכם ואפילו ירשום לעצמו רשמים ממה שאתם עושים, מה אתם משדרים, מה קורה לגוף שלכם, לקול שלכם וכו'
2.חשבו על סיטואציה כלשהי מהחיים שבה נח לכם להיות מול אנשים. לרב זו תהיה סיטואציה בה אתם עם אנשים קרובים לכם שאתם לא צריכים "להוכיח" להם שום דבר. למשל – חברים קרובים/ משפחה, נגיד ארוחה משפחתית או סתם ערב דרינקים עם חברים.דמיינו את עצמכם מספרים להם סיפור, אפילו בדיחה או כל קוריוז אחר.בקשו מהפרטנר שלכם לרשום גם כאן – מה אתם משדרים, מה קורה לגוף שלכם, לקול שלכם וכו'. אם אתם עובדים לבד עם מצלמה, התבוננו בטייק הזה הפעם.מה היו ההבדלים המהותיים? איך הם פיזית באים לידי ביטוי?3.בשלב השלישי נסו "לגנוב" מהטייק השני את מה שאתם משדרים בסיטוציה ה"מלחיצה" יותר מהשלב הראשון.נכון, בהתחלה זה ירגיש קצת מוזר, קצת מאולץ, אבל לאט לאט תמצאו את עצמכם מגלים שמסך כל הזמן שאתם מדברים מול "קהל" ביומיום (את המרכאות שמתי בכוונה. כי סביבה מוכרת ויומיומית גם היא קהל לכל דבר), אתם הרבה יותר טבעיים, מושכים וכריזמטיים מאשר לחוצים, נרגשים ומבולבלים.מוזמנים לנסות, ו…ספרו לי איך היה :)הסירטון – מתוך מפגש זום, רגע אחרי שהתענגנו לראות את ההשפעה של התרגיל על אחת התלמידות שניסתה אותו …
14.10.22
כל כמה זמן אני מקבלת פניות של עוקבים שעדיין לא ממש מכירים אותי בסגנון:
"אני קוראת את הפוסטים שלך ורואה סירטונים שלך ולא מבינה
מה את מקשקשת על הקשבה כל הזמן.
גם ככה אני בלחץ רק מלחשוב על עצמי
עולה על במה ומציגה את ההרצאה שלי
למה אני צריכה להתעסק ב להקשיב הזה
שאת כל הזמן מדברת עליו, מה לעזאזל הקשר?
זה לא שהקהל באמת מדבר אתי, זו אני על הבמה, לבד מול כולם, לבד מול העולם.
אולי פשוט תסבירי לי למה יעזור לי להקשיב
כשאני מול קהל? איך זה יעזור לי להשתחרר,
איך זה יעזור לי להיות פחות קפוצה, פחות קפואה?"
ואני עונה:
כשאנחנו מקשיבים למה שקורה סביבנו
אנחנו לא מקשיבים רק עם האוזניים, אנחנו מקשיבים עם כל הגוף.
אנחנו לא מקשיבים רק למילים, ודיאלוג, במובן הרחב של המילה,
הוא לא רק שיח מילולי בין שני אנשים.
הקשבה אמיתית עוזרת לנו למקם את עצמנו במרחב.
היא עוזרת לנו להבין שאנחנו חלק ממיכלול רחב של התרחשות, של אירוע.
בעולם המשחק יש ביטוי ידוע:
Acting is Reacting
כשאנחנו מול קהל ומסוגלים לצאת מתוך עצמנו
ולתת לחיישני ההקשבה (לא רק עם אוזניים זוכרים?) לעבוד,
נשים לב אם הקהל שלנו נתפס בהתלהבות למשהו שאמרנו עם הגוף,
נשים לב אם הוא מתחיל לזוז באי נוחות,
אולי בגלל משהו שאמרנו, אולי מאיך אמרנו,
ונהיה מסוגלים לרקוד איתו ריקוד בלתי נראה וקסום.
איך כלים מעולם המשחק קשורים לזה?
לקראת פתיחת סדנאות הסתיו
אני מתרגשת להזמין אתכם למפגש זום ללא עלות בו נשוחח על הקשר של עולם המשחק לחיינו ואשמח גם לענות על שאלות שיש לכם בנושא, כאן הקישור להרשמה למפגש >>>
הרשמה לזום
ועד אז צפו בסירטון הזה שמדבר על הקשר
המופלא של כישורי המשחק לחיינו
נתראה בקרוב וחג שמח!!!
28.10.22
סופש נעים לנו! לא כתבתי בשבוע שעבר כי הייתי בחופשה (חלומית), אבל הנה אני שמחה להיות שוב כאן.
גילוי נאות – היום אני לא משתפת איתכם טיפ. היום אני משתפת איתכם את ההתפעמות האישית שלי, שלא מפסיקה להפתיע אותי, מעולם המשחק.
היום אני רוצה לשתף אתכם בתרגיל התעמלות!
התעמלות בטקסט.
מה קורה לכם כשאתם מקבלים טקסט חדש לידיים?
טקסט מכל סוג שהוא, בין שאתם צריכים או לא צריכים ללמוד אותו בעל פה.
לרבים מאיתנו קורה שהתגובה הראשונה כשמקבלים טקסט חדש לידיים היא קודם כל…להיבהל
ומתוך הבהלה מתחילים למהר ו"להתאמן" בלהגיד אותו, לפני שבכלל מבינים מה יש בו.
טקסט הוא בסך הכל מפת דרכים. ובדיוק כמו שלא יעלה על הדעת, כשמקבלים מפת דרכים, להיכנס לאוטו ולהתחיל לנסוע ימינה/שמאלה/
קדימה/אחורה לפני שמבינים את ה- א' ב' של לאן רוצים להגיע ו איפה הצפון בכלל, ככה אין שום סיבה להתחיל לדבר את הטקסט לפני שמוציאים את המצפן שלו ועונים על שאלת השאלות:
מה הדמות שמדברת רוצה?
-מה היא רוצה לשנות?
-מה המסר שהיא רוצה להעביר לפרטנר או לקהל שלה?
-מה הפעולה שתעשה כדי לממש את הרצון שלה?
ועכשיו לתרגיל: צפו בסירטון. ואז קחו לכם כל קטע של טקסט. (במקרה שצירפתי לכם כאן – השיר שכולנו מכירים בעל פה – "יונתן הקטן", אבל האמת היא שאפשר לעשות אותו גם עם מתכון מספר בישול או כל כתבה בגלובס)
שאלו את עצמכם –
מה הדמות שמדברת רוצה ולמה היא מדברת? ואז נסו לדבר את הטקסט לפי הרצון הזה שהחלטתם עליו.
ואז, כמו בדוגמא שבסירטון, החליפו מצב ורצון ודברו את אותו טקסט בדיוק, הפעם לפי הרצון החדש וכן הלאה.
התרגיל הזה ממחיש היטב עד כמה האפשרויות של שימוש בטקסט ובכלי המשחקי שלנו, אותו כלי שאחראי על רמת הנוכחות, השיחרור והנוחות שלנו מול קהל ומצלמה, הן למעשה אינסופיות…
נסו וספרו לי איך היה 🙂
10.11.22
והיום, ללא מילים… (רק סירטון 😉
18.11.22
עוד סופש הגיע, ואיתו… עוד טיפ_סופש 😊
בואו נתחיל מתרגיל:
מה אתם יודעים על מה שאתם משדרים לסביבה שלכם באופן הכי שכיח,
השדר הכי חזק וטבעי שלכם? מתי יצא לכם לעשות "סקר" כזה?
שאלו את הסביבה שלכם!
בחרו בין 3 ל 5 אנשים שהכירו אתכם לא מדי מזמן את השאלה הפשוטה הזו:
"מה היה הדבר הראשון שחשבת עלי כשראית אותי בפעם הראשונה"?
וחברו את המכנה המשותף של התשובות, בהרבה מקרים תופתעו לגלות דברים חדשים…
אחד המאבקים המקצועיים הגדולים של שחקנים הוא היכולת לסמוך.
ולא, אני לא מדברת על היכולת לסמוך על אנשים מהמקצוע
ולא על אנשים באופן כללי.
אני מדברת דווקא על היכולת לסמוך על הקהל שלו (ובמקרה של משחק מול מצלמה – לסמוך עליה).
ככל שהיכולת לסמוך על הקהל שרואים אותו גדולה יותר, כך גם היכולת שלו להתמסר לסיטואציה ולחיות אותה.
וכבמעין מעגל קסם, כך גם הקהל שלו נסחף אחרי אותה אשליה,
ולמרות שהוא יודע שמדובר בהעמדת פנים, הוא יכול לשכוח את זה לתקופה ולתת לכל מערכת הדמיון ומערכת החושים
לטבול באותה אשליה ו"להשתכר" ממנה.
כשהיכולת הזו לסמוך נעדרת, אז יתחיל השחקן "לייצר" את האשליה המיוחלת הזו בכח: הוא יתחיל "להסביר" לקהל את מה שהוא עושה ומה שהוא מתכוון לשדר ואז הוא יתחיל להתערב לנוכחות הפשוטה והטבעית שלו, להתבלבל (בעצמו) ולבלבל (את הקהל).
רק שאם לא נדע מהו השדר הדומיננטי והמרכזי ביותר שלנו
איך לעזאזל נוכל לדעת מה אנחנו בכלל רוצים לשדר
והרבה יותר מזה – איך לשדר?
ואיך נדע לשחרר את כל הביקורת העצמית הזאת ומודעות היתר שרק תוקעת מקלות בגלגלים של עצמנו?
נכון, זה הרבה יותר מורכב מפוסט אחד או שניים וכדי לעבוד על זה דרוש תהליך. תהליך אמיתי, מכיל וסלחני כלפי עצמנו.
ובתור התחלה אפשר גם להזכיר לעצמנו שזה מאבק אינסופי של כולם,
גם של הטובים ביותר…
בסירטון שכאן – הטובים ביותר 😉
25.11.22
נתחיל מווידוי:
את הסצנה הזו שצירפתי לכם ראיתי אולי…50 פעם.
זו אחת מהסצנות שאני לא מפסיקה להתפעם בה מהמשחק
המשובח כל כך של השחקנית, אידי פאלקו,
שגילמה בין היתר את התפקיד המיתולוגי של כרמלה,
אשתו של טוני סופרנו, במשך 6 עונות.
ואם בשבוע שעבר דיברנו על היכולת של השחקן לסמוך,
(הצטרפתם רק השבוע ולא קראתם? לא נורא, כללל הטיפים שהיו עד היום מרוכזים בלינק שבתיאור הקבוצה 
), זו כנראה אחת מדוגמאות המופת לזה.
אז למי שבמקרה טרם ראו את הסידרה –
הדמות של השחקנית היא אשתו של ראש מאפייה ידוע.
היא מכירה היטב את הכח שלה, ובעיקר (וזה הכי חשוב) –
היא יודעת היטב שהפרטנרית שלה מכירה אותו.
תראו איך בסצנה הזו אין, ולו לשבריר של שניה!,
"הסבר" של השחקנית על האיום שלה, אותו מרגישים היטב מתחת לפני השטח,
ואיך היא מצליחה להעביר את המסר בצורה הפוכה לגמרי.
(ברור שיש פה גם עניין של כתיבה מבריקה,
אבל לזה אני כבר לא נכנסת…)
זאת שחקנית שסומכת על עצמה ועל הקהל שלה.
והחדשות הטובות הן שלא צריך להיות שחקנית מבריקה, מקצועית ומנוסה,
או אפילו כוונה להיות כזו (או כזה), כדי לרכוש את הכלים האינסופיים של עולם המשחק ולשכלל את הנוכחות מול קהל.
והיום ברשותכם – כוכבית: *סדנאות הסתיו שלי החלו בהצלחה רבה
וההרשמה בעיצומה.
למעוניינים לקבל עוד פרטים על הסדנאות הקרובות ובכלל, לחצו על הלינק ליצירת קשר שכאן
ואשמח לחזור אליכם בהקדם.
https://mayastage.co.il/יצירת-קשר/
ועד אז שיהיה לנו סופ"ש חמים ונעים,
שלכם מיה
02.12.22
את האמת?
לא בא לי לכתוב היום.
לא מרגישה שיש לי מה לחדש לכם.
זה קורה לפעמים.
פשוט אין את ה…מוזה.
רק שמבחינתי – לא לכתוב זו אופציה ששמורה רק לאירועים מאד מיוחדים שיצדיקו את זה,
ו"אין מוזה" זו בטח לא אחת מהם. אוף.
אז אני יושבת ומקלידה במחשב ואולי משהו יבוא.
מה עושים כשאין מוזה? מייצרים אותה.
אותו דבר עם קהל,
אותו דבר עם אילתור,
ואם אתם שואלים אותי – אותו דבר עם כל מה שמפחיד אותנו.
בסטודיו יש כמה ביטויים שאני אומרת, שכבר הפכו לבדיחה בקרב תלמידיי:
"שני מתנדבים על הבמה, אחר כך אסביר את התרגיל"
או "הרעיונות באים על הבמה ולא הכסא",
או "אל תחכו לרעיון מוכן על החתום שייקספיר כדי לעלות לתרגל".
לאלתר זה לזכור שכמו שנכנסים לאוטו בלילה,
לפני נסיעה ארוכה,
גם אם למקום לא ידוע,
מדליקים את האורות ומתחילים בנסיעה.
ברור לך מראש שהאורות
לא מאירים את הדרך עד ליעד הרחוק.
הם מדליקים רק מעט מהדרך הלא נודעת, ומה שעוזר לך להתקדם זו רק הידיעה הזו,
שבכל קטע מחדש
הדרך תהיה מוארת קצת…ואז שוב עוד קצת…ושוב עוד קצת…
עד שבלי לשים לב… הגעת ליעד. ומפה לשם, בלי לשים לב…
יצא לי גם עוד טיפ_סופש 😉 💃😎
עכשיו תורכם: חשבו על משהו שאתם נמנעים ממנו כבר מלא זמן.
משהו שאתם ממש רוצים ושמשום מה אתם דוחים כל הזמן.
ואז…קחו את המפתח ורק תיכנסו ל "רכב" הזה.לא יותר ולא פחות.
טוב נו, אם אתם ממש מתעקשים,תכניסו את המפתח לסוויץ', אבל זהו!…
טוב נו, בסדר. אז תתניעו את הרכב,רק כדי לשמוע את המנוע דולק.
בא לכם גם לשים קצת גז? שימו, מקסימום הרכב יתחיל בנסיעה, ו…תראו כבר לאן תגיעו 😉
בתמונה- קטע מאילתור ב"רכב", שצולם בסטודיו לפני שלוש שנים,
רגע לפני שהעולם כולו נתקל בפקק גדול ורציני
ושמו קורונה.
ונחשו מה, אפילו את הפקק הזה עברנו … 😉
09.12.22
בואו נדבר רגע על גבולות.
להורים שביננו – אין הורה בעולם שלא שמע על חשיבותם של גבולות
באלף גירסאות שונות, ואת החופש שגבולות מעניקים.
אם נישאר רגע בעולם הזה, ניקח דוגמא נפלאה
של עינת נתן, מדריכת הורים שאני אישית מעריכה מאד,
על מצב שבו ילדים משתובבים במסיבת גג.
על הגג הזה יש, חוץ מבמבות, גם בימבות,
וקורקינטים ואופניים, והחיים יפים.
על איזה גג הם (ובעיקר הוריהם) ירגישו חופשיים יותר –
על גג עם גדר גבוהה וחזקה, או על גג עם שוליים נמוכים מאד?
השאלה היא רטורית כמובן
ומובן שהיכן שהגג מגודר מספיק (כלומר – גג עם… גבולות)
החופש יהיה גדול יותר ויהיה אפשר להשתולל (ולהתבטא) ללא חשש.
אותו דבר עם למידה של טקסט בעל פה.
ברגע שלמדנו את הטקסט בעל פה, הוא לא אישו יותר,
והוא מפנה את ההתעסקות שלנו בו והידיעה בעל פה מעניקה לנו חופש שאין לו מחיר.
החשיבות של למידה בעל פה לא תמיד זהה בנוגע ללמידה של מילה במילה.
יש סיטואציות שבהן מספיק ללמוד את הנקודות העיקריות,
ויש טקסטים שדורשים מטבעם היצמדות נוקשה יותר.
איך ללמוד בעל פה? חפשו את הסירטון על הנושא במאגר המצטבר שלנו (לינק מצורף כאן >>>
https://mayastage.co.il/מאגר-הטיפים/)
בסירטון שצירפתי , בלחיצה כאן, – גבולות, חופש והפלא שביניהם…😉
26.12.22
הי כולם וסוף חג שמח!
סליחה שקצת נעלמתי לאחרונה, מקוה שבקרוב אחזור למסלול שליחת הטיפים אחת לשבוע/שבועיים
(למצטרפים החדשים – מזכירה לכם שכל מה שהצטבר עד היום מרוכז בלינק שבלחיצה כאן).
והיום אני מתרגשת להזמין אתכם להתחיל אתי את השנה האזרחית החדשה ולצאת ממרחב הווטסאפ ואשכרה להיפגש! 💃✨
מפגש פרונטלי, אמיתי, במרחב פתוח, למפגש חד פעמי שיתן לכם טעימה מאינספור תרגילי המשחק עליהם דיברתי איתכם עד עכשיו.
מצרפת לכם כאן לינק עם התכנים שיהיו במפגש וכל הפרטים הטכניים, ואם זה לא מספיק אז החגיגה הזאת בעלות ממש סמלית לכבוד השנה החדשה…
מעוניינים להצטרף? השאירו פרטים בלינק שכאן ושחר העוזרת האישית שלי או אני נחזור אליכם בהקדם!
המשך יום חמים ונעים,
ו…נצראה בקרוב 😊
שלכם, מיה🌸🕎
קבוצת ווטסאפ יקרה שבת שלום ושנה אזרחית טובה טובה שתהיה לכולנו🙏🏻
אז אחרי שקצת נעלמתי פה מסיבות שונות, אני משתפת אתכם בהצצה לשעור של סדנא שנפתחה השבוע בו דיברנו בין השאר על מה שנתפס (כל כך בטעות) כאימת האימות, אם כל המפלצות: בלקאאוט.(מזדהים?…)
ואם אגיד לכם שבלקאאןט יכול להיות, אם רק נסתכל עליו קצת אחרת ונפחד ממנו פחות, אחד הדברים הכי מבורכים שיכולים לקרות לנו, הייתם מאמינים לי?
בלקאאוט, כמו הרבה דברים שקורים "בטעות", מכריח אותנו להיות ברגע. הוא מכריח אותנו להיות בקשב הכי טוטאלי שיש – לעצמנו, לפרטנרים שלנו ולסביבה בכלל.
בלקאאוט מכריח אותנו לוותר על שליטה, אותה שליטה שאם לא נסכים לשחרר, בסוף הופכת להיות, באופן אירוני, זו זו שבעצם…שולטת בנו…
אז תגידו, ביננו, לא כדאי ומשתלם לנו לשחרר אותה קודם? 😉
03.02.23
קשה לדבר על טיפים לעמידה מול קהל ומצלמה בלי להבין
שחלק מהטיפים האלה יעברו בהכרח בהצצה לרבדים עמוקים יותר בנפש.
קשה לשלוף טיפ כזה או אחר בלי שישמע מאד שטחי, כשהוא אינו קשור בתהליך.
כשמדברים על בלקאאוט למשל או גימגום, או סחרחורת לפני הצגה (מכל סוג) מול קהל או מצלמה,
אי אפשר שלא להבין שזה קשור גם לדברים עמוקים יותר כמו ביקורת עצמית, פחד מכישלון,
רקע כזה או אחר של דרישה לא מתפשרת (ולא פעם – הרסנית) למצויינות, ועוד הרבה מרכיבים שכאלה,
שעולם המשחק לוקח בחשבון מעצם טבעו.
התמודדות עם קהל ומצלמה דרך כלים מעולם המשחק היא שפה לכל דבר.
ושפה אפשר ללמוד בהרבה דרכים. אפשר לקרוא עליה וללמוד את הדיקדוק שלה,
אפשר אפילו ללמוד את ההיסטוריה שלה ואת התפתחותה, אפשר לקנות מילון עברי – שפה x -עברי…
ואפשר גם לנסוע לארץ בה מדברים את השפה הזו (ולכו אתי עם המטאפורה הזו רגע – נניח שבאותה ארץ לא מדברים אנגלית טוב? ;),
מתוך ידיעה שבהתחלה יהיה קשה. אולי אפילו נגיד לעצמנו "רגע מה חשבתי לעצמי", "אני רוצה הביתה",
אבל עם הזמן נתחיל לחבר תמונה למילה, מילה למשפט, וככל שיעבור הזמן – השפה הזו תהיה חלק מאיתנו.
ברור לכולנו שכשנגיע לאותה ארץ לא ניראה במיטבנו, בלשון המעטה,
גם אם לפני שנסענו עברנו על כל ספרי הדיקדוק הקיימים של אותה שפה, נכון?
בדיוק כשם שברור לנו שעם הזמן נלך ונשתפר, כמו תינוק שלומד ללכת, אולי אפילו נדע לרוץ.
אני מזמינה אתכם לסדנאות החורף והאביב שנפתחות ממש בעוד כמה ימים,
בהן נלמד יחד שפה חדשה, שפה יפה, כיפית ומתגלגלת בלשון…
אמנם עלות ההרשמה המוקדמת כבר הסתיימה אך במיוחד לחברי הקבוצה היקרה הזו היא בתוקף בלעדי,
כל הפרטים כולם בקישור שכאן >>>
https://mayastage.co.il/סדנת-המאסטר-קלאס/
10.02.23
תסתכלו על שתי התמונות האלה.
באיזה חדר הייתם מעדיפים לגור? השאלה כמובן רטורית.
עכשיו בואו נדבר על טקסט, ועל…שוליים.
הנטייה הרווחת שלנו,
אם כשחקנים ואם כמי שנדרשים לעמוד מול קהל על כל סוגיו,
היא להתייחס למילה הראשונה של הטקסט, כל טקסט,
כאל "יריית הפתיחה", ואל המילה האחרונה של הטקסט כאל קו הסיום. על פניו – סך הכל נשמע הגיוני נכון?
אז זהו, ש…פחות.
הסצנה לא מתחילה כשהתחלת לדבר.
התחלת לדבר כי הסצנה התחילה.
זה משפט שאני מאד אוהבת להשתמש בו בשעורים שלי.
שנפרק וננסה להבין?
אם תבינו שמילים, הטקסט,
הוא רק הולכה של מחשבה או של רעיון,
כלומר הוא התוצאה של משהו ארוך ומורכב הרבה יותר,
שחלק ממנו עובר בהכרח בהקשבה (הקשבה, הקשבה, הקשבה, הנה אמרתי את זה שוב) – הקשבה לפרטנרים, הקשבה לעצמנו, הקשבה לקהל, (הקשבה היא גם הבנה, קליטה ועיבוד של הסיטואציה)
אז אז נכנסים לטקסט שלנו השוליים, הספייס, החלל הריק (שלעתים קרובות מפחיד ממש), הזרימה, השקט, ההזמנה, המיסתורין, האינטליגנציה, הרוחניות ועוד מיני ויטמינים ומינרלים בכישורי ההופעה מול קהל.
כי לגשת לטקסט בלי אותם שוליים,
בלי השתיקות ברגעים הנכונים, בלי התבוננות, בלי קשר עם הקהל והקשבה – רק נעמיס, נעייף, נשעמם ונרחיק אותו מאיתנו,
ואת עצמנו מכל נינוחות, ביטחון ואותנטיות.
תסתכלו על שתי התמונות האלה שוב ותשאלו את עצמכם –
באיזה חדר הייתם מעדיפים לגור?
השאלה כמובן…רטורית.
17.02.23
הפוסט הזה מבוסס על סיפור אמיתי:
אז כבר עליתם להציג את ההופעה שלכם מול קהל
(הרצאה / מצגת / ספיץ'/ …)
כבר עליתם אחרי שהתכוננתם,
אחרי שסידרתם את המצגת שלכם פיקס,
אחרי שלמדתם את הנקודות בעל פה,
למרות ש (אני אומרת בזכות ש, אבל זה כבר לפוסט אחר) הלב על מאתיים,
הפה התייבש והזיעה עוד לא התקררה,
ואז, ממש מול הפרצוף, מישהו מהקהל,
החבר הכי טוב שלכם (!!) מתחיל לזוז,
מתחיל ללחוש בשורה שלו,
ולאט לאט אתם קולטים שהוא אשכרה קם ומתחיל לצאת מהאולם!
עכשיו עצמו עיניים ותדמיינו:
מה עובר לכם בראש ברגע הזה?
.
.
.
עצמו, עצמו עיניים, נו, אני מחכה.
.
.
.
נו, אני רואה אותך שלא עצמת, נדמה לך שאני לא רואה? 
.
.
עכשיו עצמת? יופי. עכשיו לדמיין:
מה עובר לך בראש?
.
.
את האמת:
נכנסתם לסרט שהכל בגללכם נכון?
-שיואו איזה הרצאה משעממת, הם שמעו אותה כבר במאה וריאציות
-אני כל כך לא יודעת להחזיק את עצמי על במה, עוד שניה כולם יקומו
-יש לי בלקאאוט מטורף מה אני עושה עכשיו?
-מה נכנסתי לזה, בחיים אבל בחיים אני לא עושה את זה לעצמי שוב
-מה אכפת לי הקידום הזה אם כל פעם אצטרך לעבור את העינוי הזה??
בבקשה, שהאדמה תבלע אותי עכשיוווווו
אני מוכנה להתערב שמעט מאד מכם
דימיינתם משהו מאד שונה מהתסריטים האלה
(כתבו לי אם זה לא נכון, אשמח לגלות שאני טועה).
קאט ל… האמת: האמת היא שהחבר הזה שהיה בקהל הגיע במיוחד לראות את החבר הטוב שלו עולה לבמה.
הוא הגיע במיוחד למרות שהילד שלו חולה,
למרות לו'ז מטורף משל עצמו, למרות דד ליין פסיכי לעבודה, למרות ולמרות ולמרות…
אבל בשביל החבר הטוב הזה שעל הבמה כרגע היה לו חשוב להגיע, לראות לפחות את תחילת ההרצאה, לוודא שהחבר הטוב הזה, וגם השמים (טוב התיקרה) שמעליו לא נפלו,
כדי שבסוף כשהכל יגמר הם גם יוכלו לדבר על זה
ולחלוק את החווייה יחד.
אז בפעם הבאה כשאתם מזהים את טורנדו הסרטים שמשתלטים לכם על הראש ועל הגוף,
תנו לשטן הקטן שיושב לכם (לכולנו) על הכתף קצת כסף, שילך לעשות סיבוב קטן, שישב לשתות קפה ומאפה…
ואחרי שהוא הסתלק לקצת זמן תסתכלו על הקהל שלכם.
למה הוא שם? הוא באמת ובתמים רוצה בטובתכם.
למה? כי יש לו משהו ללמוד מכם!
איך קצת יותר חכם אתם יכולים לגרום לו להיות?
תחשבו מה יש לכם לתת לו, ולא מה הוא רוצה לגזול מכם.
ואז באורח פלא יווצר ביניכם מרחב גדול של דיאלוג,
רחבת ריקודים קסומה ומשחררת,
קסם שרק הקשבה אמיתית יכולה ליצור.
מה עם השטן הקטן שלכם אתם שואלים?
אל תדאגו הוא יחזור. מניסיון. הוא לא מתכוון להיעלם לתמיד.
אז בפעם הבאה פשוט תנו לו שוב כסף לסיבוב קטן,
הפעם שיקנה לעצמו ארטיק או ברד…
24.02.23
הפוסט של היום מוקדש לדמויות.
אבל לפני הכל – תסתכלו על הציטוט המעלף הזה של מריל סטריפ (אהובתי).
באחד השעורים האחרונים השבוע,
עבדנו על אחד הנושאים המרתקים במשחק: דמויות.
פירקנו לגורמים וניסינו להבין לפני הכל – מה זה אומר בעצם "דמות".
על ידי כמה תרגילים חידדנו והמחשנו לעצמנו, עם דוגמאות על עצמנו,
את מה שאנחנו ממילא יודעים – כולנו נושאים בתוך עצמנו המון המון דמויות.
בשעה 7:30 בבוקר, כשאני בשיא ה"דמות" שלי כאמא,
אני לא נראית ולא מתנהגת כמו שאני נראית או מתנהגת ארבע שעות או 12 שעות אחר כך,
כשאני בשיא ה"דמות" שלי כמורה.
תחשבו רגע על עצמכם: כמה דמויות גרות אצלכם?
איזה ביטוי גופני, קולי, איזה "טקסטים" ואיזה קצב יש לכל אחת מהדמויות האלה? תשתעשעו עם עצמכם ותלוו את כל הדמויות האלה עם עיניים מתבוננות ותראו שבלי להתכוון אתם כולכם שחקנים ממש, אבל ממש מעולים, כל מה שנשאר זה רק לקחת קצת מרחק כדי לראות את זה בעצמכם,
ופשוט… להמשיך לפתח את הכישרון הטבעי הזה…
28.02.2023
השבוע במיסגרת סדנת המסטר קלאס
עבדנו, בין היתר, על פרזנטציית מכירה עם אחת התלמידות.
עבדנו על איך למקסם את הנוכחות מול הקהל,
איזה דגשים אנחנו רוצים להבליט גם במצגת,
ואיך היא רק תומכת בנוכחות שלנו, בדברים שאנחנו אומרים ברמה המילולית והבלתי מילולית.
וחקרנו גם לעומק מהו התפקיד, מבין שלל התפקידים המרכזיים שלנו כפרפורמרים (על כל סוגיהם) הוא התפקיד הבסיסי ביותר.
בסיום השעור העלתי טיזר קטן למדיה (בעצם העלתי את הסירטון שלפניכם במהירות משולשת וללא סאונד) ושאלתי את העוקבים שלי –
על מה לדעתכם אני מדברת בחלק שבו אני מצביעה על העיניים.
קיבלתי שלל תגובות, חלקן משעשעות, חלקן מפתיעות, וכולן ככולן מעניינות.
אז הנה התשובה שלי: תפקידנו כפרפורמרים הוא לפני הכל –
לשקף לקהל את עצמו.
זוהי ביסודה תפקידה של כל אמנות (אנחנו עוסקים באמנות ההופעה, זוכרים?).
קהל שמגיע לראות הצגה או הרצאה, או אפילו ספר או ציור, מגיע לפגוש חלקים בעצמו שהוא מבקש לקבל עליהן "משוב", שיקוף, אישור, רפרנס.
בעולם המשחק לחווייה הזו קוראים "קטרזיס"
ויש לה גם "בני דודים" בעולם הפסיכולוגיה.
לא סתם בעולם המכירה למשל, יש את ההמלצה הקלאסית והידועה של "לדבר עם הלקוח בשפה שלו, במילים שלו".
הקהל לעולם לא בא לשמוע רק את הסיפור של מישהו אחר. הוא תמיד יחפש את עצמו שם. ואם אלה פני הדברים במישור של התכנים והשפה – אז ככה גם במישור של שפת הגוף.
אם אני עומדת מול קהל של 10/20 אנשים,
אני לא מדברת באותה רמה קולית, תנועתית ואנרגטית כמו שאעמוד מול קהל של 300 אנשים או יותר, נכון?
צפו בסירטון והציצו בקטע מהשעור.
אני בטוחה שתמצאו בו גם את…עצמכם 
>>>
14.03.2023
זה לא אבאאוט מה שאת אומרת.
זה אבאאוט מה שאת לא אומרת:
סאבטקסט.
חלק ממה שאנחנו עושים במיסגרת השעורים בסדנאות שלי הוא עבודה על טקסט, על כל סוגיו.
בין אם נעבוד על הרצאה/מצגת/נאום/סירטון לטיק טוק ובין אם על סצנה מתוך סרט או מחזה, בעבודה על טקסט והגשתו מול קהל אפשר לצלול לעומקים ורבדים עמוקים, רחבים ומרתקים, ולהיווכח שבאופן נדיר, נדיר ביותר, טקסט יוכל "להחזיק מים" כטקסט בפני עצמו, מעניין ככל שיהיה, אם לא תהיה בעבודה מאחוריו הבנה עמוקה על מה שאנחנו רוצים לשדר מבעד למילים.
ככל שנבין את הטקסט, מהו עבור הקהל, "למה התכוון המשורר" (שבהרבה מאד הוא גם המבצע), החלטות שניקח, עוגנים שנייצר, נלמד בעל פה (או בנקודות, תלוי מתי), ככה רק נדאג לעצמנו למזרן עבה של הגנה מתחת לטרפז הזה שנקרא קהל, שמפחיד ומרגש אותנו באותה מידה.
ובחסות המזרן המגניב הזה נוכל להמשיך לסחוף את הקהל שלנו, לעוף אל גבהים של כריזמה ונוכחות, ואז, לא פחות חשוב, לנחות ולחזור הביתה…בשלום…
*בסירטון שצירפתי, רגע מהשעור האחרון👆🏻
והודעה חגיגית:
לקראת סדנאות ה"טרפז" החדשות שנפתחות ממש אוטוטו, אני מזמינה אתכם לסדנת טעימה חד פעמית מיוחדת לחברי הקבוצה!
ובמיוחד עבורכם – הנחה של מאה ש"ח,
כל הפרטים בלחיצה כאן >>>
שעור פרונטלי חד פעמי
את מי אני הולכת לפגוש שם?
21.04.23
לפחות פעם ביום אני מקבלת שיחת טלפון שבה בין היתר אני שומעת מהצד השני את המשפט:
""אני לא רוצה להיות שחקן (או שחקנית), אבל הייתי רוצה לדעת להיכנס לדמות אחרת, הייתי רוצה לדעת להיות מישהו אחר, או לפחות לדעת איך לשדר שאני דמות אחרת"… וחשבתי שאולי סדנת משחק…"
אז שנדבר על זה לרגע?
נכון. שחקן יודע "להיכנס לדמויות", יש לו (או אמור להיות לו) דמיון רחב שהוא יכול "לטייל" במחוזותיו בחופשיות והנאה…
הכל נכון.
אבל כדי ששחקן ידע "להיכנס לדמות", הוא צריך, לפני הכל, להיות מחובר לעצמו, למי שהוא,
למי שרק הוא יכול להיות ובעצם לדעת…
לא לשחק
מעין פרדוקס שכזה…🙃
בדיוק כמו שלא יעלה על הדעת לצבוע קירות של דירה בלי לגרד עם שפכטל את הצבע הישן, כך גם השחקן, שלא יוכל "להיכנס לדמות" מבלי להכיר את עצמו לעומק ולהיות הכי אותנטי שיש, עם עצמו, בראש ובראשונה.
אז אולי במקום לומר "להיכנס לדמות", נגיד "להתחבר לעצמנו, כדי להיות מסוגלים להתחבר לדמות או לפרסונה אחרת"?
ומה אם בפעם הבאה שנעמוד מול קהל או מצלמה, רגע לפני שהסטרס והבלבלת יצליחו להשתלט עלינו ולהשכיח מאיתנו כל חלקה טובה, נצליח לזכור, ולו רק לכמה רגעים, שאת מי שאנחנו אין מישהו אחר שיכול "לשחק" יותר טוב מאיתנו,
נדע שעשינו עוד צעד אחד קטן ומשמעותי לעבר החופש והשיחרור שלנו מול אותו קהל, או מול אותה מצלמה…
עוד קצת בהרחבה כאן, בקטע ממפגש זום שקיימתי לא מזמן…
11.05.23
היה לי את הכיף והכבוד אמש
להיות האורחת הראשונה
בתכנית הרדיו החדשה של מאיה נוטקוביץ'
"אוברול" ברדיו תל אביב, 102fm…
התכנית כולה תעסוק בביטוי עצמי על שלל היבטיו,
ובפינה החודשית שלי אשים אור על הנושא הזה
מזוית הראייה שלי כשחקנית וכמורה למשחק
ועמידה מול קהל ומצלמה מזה שנים רבות.
הכלים המופלאים מעולם המשחק הגדול והעשיר
מתאימים גם
למי שלאו דווקא מעוניינים לפצוח
בקריירת משחק על במות ואודישנים מתישים,
אבל כן רוצות ורוצים להשתמש בהם
כדי לדעת להשתחרר, לפתוח את הדמיון,
לפתח כישורי חברה, יכולות שיכנוע ופרזנטציה,
ולגלות שרירים חדשים, מיתרים חדשים בנפש,
עליהם אפשר לפרוט ולגלות מנגינות חדשות,
פסקול עשיר וסוחף לחיינו…
אוברול, תכנית הרדיו של מאיה נוטקוביץ',
כל יום רביעי ברדיו תל אביב 102fm בשעה 21:00,
אני כאמור אהיה שם פעם בחודש,
צפו בסירטון, ככה התחלנו…
24.05.23
חמלה עצמית בדרך לנוכחות אותנטית ועוצמתית
"אבל תני לי בראש, אל תהיי אתי רכה, אני רוצה להתקדם, אני רוצה ללמוד!"
זה סוג המשפטים שאני שומעת לא פעם,
כשמגיע הזמן לתת פידבק או לנתח עבודה של תלמיד או תלמידה.
כאילו שלמידה אמיתית והתפתחות עוברות בהכרח במכות ובפטישים
(רמז? הן לא)
תשאלו את עצמכם אם אי פעם הייתם מעלים על דעתכם
"לתת בראש" לתינוק שמתחיל ללכת בכל פעם שהוא נופל.
השאלה רטורית. ברור שלא.
ברור שנגיד לו "נפלת, אבל איזה יופי, תראה אתה לומד ללכת!",
ולא "איזה יופי תראה אתה לומד ללכת, אבל נפלת!". נכון?
אז ממתי לעזאזל פרפקציוניזם, אמביציה, התפתחות
ושאר דברים שכבודם במקומם (טוב אפשר להתווכח על כבודי לפרפקציוניזם)
התחלפו בביקורת קשה, הלקאה עצמית, דרישות עצמיות
שלא יביישו אף רודן אכזר,
ושבעיקר לא מובילות לכלום?
בבואנו לתהליך של למידה, בואו נזכור את המילה תהליך.
אני יודעת שבעידן שבו כמות המידע שמציפה אותנו 24/7,
הבטחות שמגיעות מכל כיוון ל"שיטות" "נוסחאות" ו"קסמים" ש"ישנו את חיינו",
המילה הזו, תהליך, נשכחה מהלקסיקון. וחבל.
כי האמת היא שבטבע האנושי, אף תינוק לא לומד ללכת בלי תהליך ארוך ולרוב גם מכאיב, ובטח ובטח בלי חיזוקים וחמלה (שלא לומר אהבה).
ואין אף צמיחה אמיתית שמצמיחה שורשים עמוקים ונצחיים
שלא גדלה על ציר של זמן, חיזוקים, כבוד וחמלה.
ולא. חמלה לא באה על חשבון מקצועיות. להיפך.
חמלה לא באה על חשבון התפתחות. להיפך.
חמלה לא באה על חשבון דיוק, ושאיפה למקומות הכי הכי גבוהים. ממש, אבל ממש להיפך.
בסירטון – דבריי על הנושא בשעור האחרון.
אגב הסאונד והתמונה לא משהו, איתכם הסליחה,
אבל בחרתי להעלות אותו ככה, as is,
בקטע כזה, של חמלה… 😉
08.06.23
כשאנחנו נמצאים על במה ומול אנשים (או מצלמה)
אנחנו רוצים להיות במיטבנו.
זה הכי טבעי שיש.
ובאופן אירוני, דווקא אז,
אנחנו לא מצליחים להביא את עצמנו ב 100%.
הדופק על 200, חווים בלק אאוטים, גימגומים, יובש בפה, לפעמים אפילו סחרחורות, ראייה מטושטשת, וכל ה"טוב" הזה…
אנחנו לא מצליחים להביא את עצמנו במלוא העוצמה, ובעצם חומק מאיתנו, דווקא אז,
הדבר הכי הכי חשוב בכדי להיות במיטבנו – חופש.
אתמול בפינה החודשית שלי בתכנית הרדיו המשגעת
"אוברול" – בהנחיית מאיה נוטקוביץ'
(ימי רביעי ברדיו תל אביב 102fm כבר אמרנו?)
דיברנו על התשוקות האישיות שלי, על חופש,
ועל הסיפוק האדיר מלהיות חלק בתהליך של תלמידיי
לאפשר לעצמם להרגיש את החופש
להיות אותנטיים מול אנשים,
עם כל הכריזמה והייחודיות הטבועות בכל אחד ואחת מאיתנו,
ללא שיפוט עצמי תוך כדי, פשוט להיות 100% הם ולהרגיש עם זה טוב ונוח.
אני מזמינה אתכם לצפות בראיון הזה ולכתוב לי
באילו כלים אתם משתמשים כדי להרגיש את החופש הזה מול קהל >>>
14.07.2023
במיסגרת הפינה החודשית שלי בתכנית הרדיו של מאיה נוטקוביץ'
"אוברול" ברדיו תל אביב, הותקלתי עם משימה מעניינת:
לדבר על הקשר בין המושג "אסתטיקה" לעולם המשחק.
באינסטינקט הראשוני חשבתי על הוריי האמנים,
שעסקו על חייהם בעיצוב בגדים (אמא) ובנגרות (אבא),
כלומר חשבתי על ה obvious.
ואני מודה שלקח לי זמן לקשר את המושג הרחב הזה לעולמי שלי.
אסתטיקה היא למעשה ענף פילוסופי העוסק
במהות היופי וההרמוניה החושית, חוויה חושית ולא מודעת,
והיא לאו דווקא מוגבלת לחוש הראייה בלבד,
כפי שאנחנו נוטים לחשוב.
מכאן שאסתטיקה על במה מתבטאת באיזון מתמיד של קצב הדיבור, מוזיקת ההגשה,שפת הגוף, שפת העיניים,
והיא, כמו שמאיה היטיבה לומר, השער לסקרנות שלנו וליכולת שלנו להקשיב ולספוג את המידע והחווייה.
אז איך כל זה קשור למינוף הנוכחות שלנו מול קהל?
צפו בראיון המרתק הזה ↓↓↓
>>>04.08.23
אנחנו נושאים בתוכנו המון דמויות.
בשעה 7:30 בבוקר, כשאני מכינה את הילדים,
בשיא הלחץ, לצאת כדי שיגיעו בזמן לבית הספר,
אני לא אותה "דמות" כמו זאת ששעתיים אחר כך
מאמנת מנכ"ל מצליח איך להרגיש ביטחון מול קהל,
או כמו ה"דמות" האחרת כשאני יוצאת בערב עם חברה.
כולנו נושאים בתוכנו עשרות "דמויות",
אנחנו גם וגם וגם;
אני גם אמא של, גם בת של, בת זוג של, מורה של,
תלמידה של, נכדה של, לקוחה של, מעסיקה של
ועוד עשרות פרסונות שונות,
תמהיל צבעוני ומרתק שסך כל חלקיו יוצר את המילה "אני".
כשמתרגלים, דרך הכלים של עולם המשחק,
ומביאים לפני השטח את הביטוי של כל פרסונה ופרסונה –
את הביטוי הגופני, הקולי, האנרגטי, הטמפרמנטי שלה,
אנחנו בעצם מרחיבים את רמת השליטה, הביטחון והנוכחות שלנו כשאנחנו נמצאים מול קהל.
וכמו במטבח, אם נרגיש לרגע חוסר ביטחון או "חיוורים" מדי מול קהל (או מצלמה),
תמיד נוכל "לשלוף" את הדמות החריפה יותר ממדף התבלינים,
אותם תבלינים שמעצבים בסופו של דבר את הכריזמה והאותנטיות שלנו,
כי הם יחודיים ושייכים רק לנו…
השבוע, במיסגרת פינתי החודשית בתכנית הרדיו "אוברול"
בהנחיית מאיה נוטקוביץ',
דיברתי על הקשר בין עולם המשחק, נוכחות מול קהל ומצלמה ו…מיניות.
פירקנו את המושג מיניות על רבדיו העמוקים,
החל מחיבור הכרחי לחושיות, על כל חמשת (ששת?) הסוגים שלה,
כמו למשל להיות ברגע, להריח תפוז, למשש כוס קפה מהביל, לטעום, להקשיב ולשמוע, להסתכל ולראות, עבור בחושניות, ועד מיניות.
איך זה קשור לעולם המשחק ולנוכחות בטוחה ועוצמתית על במה או מצלמה?
צפו בראיון ↓↓↓
18.08.23
25.08.23
בשבוע שעבר אירחתי בביתי
תלמידים מההווה, מהעבר – הקרוב או הרחוק,
ליום צילום בו הם התיישבו מול המצלמה
וסיפרו, כל אחד ואחת, על החווייה שלהם מהסדנא.
ריגש אותי כבר בזמן ההזמנה עצמה, עצם זה שהסכימו להגיע ללא היסוס,
בידיעה שמה שהם הולכים לעשות זה את אותו הדבר
שלשמו הכרנו מלכתחילה:
להתמודד עם פחד קהל ומצלמה, או סתם רצון לפתח את העניין.
ואז הגיע יום הצילומים עצמו והתמוגגתי לראות, כמו אמא אווזה אצלי בסלון,
סוללה של חיות מצלמה
(מודה שאמרתי להם שהייתי נרשמת בעצמי לסדנא שלהם אם היו פותחים אחת), שהישירו אליה מבט ופשוט… סיפרו סיפור.
המוטיב שחזר על עצמו בין שלל הסיפורים האלה היה אותנטיות וחמלה עצמית, והקשר ההכרחי ביניהם.
גם אותי תפסו מול העדשה, הפעם באמצע המטבח, תוך כדי שאני חותכת מנגו,
לכמה שאלות על קהל, מצלמה, אותנטיות והקשר ביניהם…
מוזמנים לצפות בתוצאה, ובעיקר
בנינוחות המפעימה של המספרים,
ולקבל ממנה השראה בלחיצה כאן
08.09.23
אחד הדברים שאני מאחלת לתלמידיי,
כשהם מסיימים שעור הכנה לקראת כל הופעה או פרזנטציה חשובה, הוא שתהיה התרגשות טובה.
למה טוב להתרגש לפני הופעה
ולמה זאת טעות לרצות "להיפטר" ממנה?
לפני הכל הגוף, שכידוע יודע הכל,
מאותת למערכת כולה שהוא נערך לקראת משהו חשוב ומשמעותי.
למה בעצם אנחנו מפחדים כל כך מההתרגשות הזאת ש"תוקפת" אותנו לפני משהו משמעותי?
אולי כי מראש אנחנו לא חושבים שהיא טבעית ואמורה להיות חלק מכל העסק?
התרגשות היא סימן לחיים, התרגשות היא זכות.
אנחנו מתגעגעים אליה אחרי שנים של זוגיות ואחרי שיגרה בעבודה אפורה.
התרגשות היא בסך הכל איתות לגוף לנשום. נשימה אמיתית, עמוקה, מווסתת, מזרימת חמצן ומעצימה.
ברגע שניקח את ההתרגשות בחשבון ונתכונן לרגע (המבורך) שתגיע,
בדיוק באותה מידה שאנחנו מתכוננים ולומדים בעל פה את המצגת/טקסט/פרזנטציה/ראיון/אודישן,
נדע גם לנהל אותה במקום שהיא תנהל אותנו.
ואז היא תהפוך להיות המנצחת הראשית של התזמורת המפוארת הזו שנקראת הופעה מול קהל
וכל הבילבול, החרדה והצרימה יהפכו להרמוניה של נוכחות, ריכוז, קשר, חיבור ואותנטיות, ולהופעה הטובה ביותר שתוכלו לתת.
אז לקראת האירוע הגדול הבא תזכרו שאני מאחלת לכם לקראתו… שתהיה התרגשות טובה
בסירטון: התרגשות. התרגשות טובה… 😉
05.10.23
20.10.23
תלמידים (או כמעט תלמידים) ועוקבים יקרים עד מאד:
מי היה מאמין שעברו כבר כמעט שבועיים מאז אותה שבת ארורה של 07.10.23.
לפני הכל אני מקוה ומתפללת שאתם, יקיריכם והקרובים לכם בשלום
ואם אתם כרגע במילואים או בשטח, שמרו על עצמכם וחזרו בשלום.
ביום ראשון הקרוב אמורה היתה להיפתח הסדנא שלה חיכינו כל כך.
אני לא צריכה לספר לכם עד כמה המצב עצוב בארץ כרגע וכמה שהרוח שבורה. בתוך כך מובן שהיא לא תיפתח במועד שנקבע.
עם זאת- דווקא בעתות כאלה, אני מאמינה בתפקידה ובתכליתה של הסדנא, שעוסקת כל כולה בפיתוח הנפש והרוח שנשברו אצל כולנו בשבוע האחרון.
לכן אני מבקשת שתביטו קדימה ותאמינו שיגיע הרגע הנכון, בתקוה שבקרוב, לפתוח את הסדנא האהובה הזו כמו גם את הלב והנפש של כולנו.
כולנו כועסים על המצב.
חלקנו איבדנו את היקרים לנו מכל, או דואגים לחטופים או לחיילים, אם ברמה האישית ואם לא.
העצב מחניק ונדמה שלעולם לא יעבור.
מאגרי ההכלה של כולנו הולכים ופוחתים.
ודווקא בגלל זה – בואו נזכור שזו גם מלחמה פסיכולוגית.
בואו ננצח גם במלחמה הזאת. הפסדנו מספיק.
26.10.23
בצל ימי האבל הכבדים שכולנו בעיצומם,
כשהכאב חונק ומרסק את הלב,
כשהזעם על המצב עצום כל כך,
כשהפחד מהעתיד מייאש,
באתי להזכיר שכן.
החיים ימשיכו.
זה יקח את הזמן שזה יקח, דרך האבל הכבד,
אבל זה יבוא.
החיים לא יחזרו למה שהיו, נצטרך להמציא אותם מחדש,
הכאב יהיה שם תמיד, אבל הם ימשיכו.
זה לא יכול להיות אחרת.
למרות הקושי של כולנו לדמיין את זה עכשיו,
הכח של החיים יראה את פניו.
כי לא נוכל עוד לשאת את הספינה עם רוח שבורה לאורך זמן.
הילדים שלנו צריכים את רוחנו גבוהה וחזקה,
ניצולי התופת צריכים אותנו חזקים (ולו רק כדי שנוכל להמשיך לתרום),
ואנחנו זקוקים לרוח גבוהה כדי שנוכל להמשיך להילחם
על החופש, על החירות ועל השמחה שאמורות להרכיב את חיינו,
כל עוד הם פועמים.
לכן אני מתחייבת לעשות הכל כדי שאת עונת סדנאות הסתיו,
(שמן הסתם טרם נפתחה עקב המצב),
אפתח בקרוב, בשבועות הקרובים.
אני מבטיחה לקחת חלק בשיקום הרוח.
זו משימתי, זו שליחותי וזו תהיה זכותי הגדולה
להרים יחד איתכם שוב את התורן,
ולהפליג על מי החיים הטובים, הערכיים, הרוחניים,
וכן. גם השמחים.
שלכם מיה 
02.11.23
כתבה חדשה שיצאה בצל המלחמה
16.11.23
01.12.23
05.01.24
12.01.24
בפוסט של ששי שעבר שיתפתי אתכם במשפט הזה שאני כל כך אוהבת ומתחברת אליו, ציטוט של מריל סטריפ ↓↓↓
Acting is not about being someone different. It's finding the similarity in what is apparently different, then finding myself in there."
Meryl Streep
"משחק זה לא להיות מישהו אחר. זה למצוא את הדמיון במה שכנראה שונה, ואז למצוא את עצמי שם"
מריל סטריפ
והנה במקרה, או שלא במקרה, לפני כמה ימים גיליתי לילדיי את הסדרה ואת הסרט שכל כך אהבתי בשנות נעוריי- "Fame" ("תהילה" בעברית), העוקב אחר תקופת לימודיהם של קבוצת תלמידים צעירים בבית ספר תיכון לאומנויות בניו יורק, החל ממבחני הקבלה שלהם למוסד, ועד לסיום הלימודים.
ואז לא יכולתי שלא ללכוד את הקטע הזה מתוך האודישן של רוקו, אחת הדמויות, לבית הספר, ובעיקר את מה שאומר לו שם המורה:
תהיה אתה.
כל מה שנשאר, זה רק לצפות בקטע, ולהבין לבד את המסר ↓↓↓
דיבור בפני קהל בצורה יעילה היא מיומנות יקרה שלא רק מהווה חווייה ותיקשורת טובה עם הקהל שלך, היא גם חשובה לבריאות הקול ולאיכות חיים.
הנה לכם שבעה טיפים שיעזרו לך לדבר בצורה נכונה מבלי לגרום נזק לקול:
1. חימום
עוד לפני הפרזנטציה, בזמן החימום, עשו תרגולים להתחממות והכנה של הקול. מתיחות של הלשון, מסאג' לפנים וגם קפיצות באוויר (כן כן, יש קשר 😉 יכולים לעזור להרפות את הקול ולתת לו את התנאים המיטביים.
2. שימוש נכון בנשימה
נשימה עמוקה לבטן התחתונה ולצלעות תומכת בקול ומפחיתה את המתח. תרגלו תרגילי נשימה כדי לוודא שיש לכם מספיק אוויר לדיבור בצורה ברורה ומתמשכת. הכניסו אויר והוציאו אותו בצליל "ססס" ממושך. תידהמו לראות כמה שנשימה נכונה תוריד מכם מתח מיותר.
3. שמרו על לחות בפה
העבירו את הלשון על דפנות הפה בסיבובים. לא רק שתשמרו עליה בכושר (הלשון היא שריר לכל דבר!), זה יעזור לכם לשמור על לחות מיטיבה שגם "תרפד" את הגרון ומיתרי הקול. ככל הניתן השתדלו להימנע משתיה של אלכוהול לפני דיבור בפני קהל, שכן הוא גורם בין השאר ליובש בפה.
4. השתמשו במנעד הטבעי של קולכם
צרידות ומתח בקול נובעים לפעמים מרצון לשוות לקולכם מנעד לא טבעי שגורם בסופו של דבר למתח מיותר.
5.דברו לאט וקחו הפסקות
אל תפחדו מפאוזות! לא רק שפאוזות יאפשרו לקהל שלכם להבין את מה שאתם אומרים, הן גם יאפשרו לקול לנוח.
6. יציבה נכונה של הגוף
שמרו על יציבות גוף כדי לתמוך בנשימה נכונה והקרנת קול. עמוד ישיר או ישיבה יציבה יכולים לוודא לך זרימת אוויר אופטימלית ומפחיתים מתח בלתי נדרש על חוטי הקול.
7. דיקציה
כתבתי פה כבר בעבר: דיקציה זה אקט של נדיבות >> (קישור לפוסט).
דברו ברור, הפרידו את התנועות וההברות.
חשבו על זה שכמו שלא תרצו לאכול סושי אחרי שהוא עבר בבלנדר (איכס),
הקהל שלכם רוצה "לטעום" את חיתוך הדיבור שלכם, שכבה שכבה.
לקינוח- צפו בסירטון הזה שמדבר על חשיבותה של הדיקציה ↓
לקינוח- צפו בסירטון הזה שמדבר על חשיבותה של הדיקציה ↓
בשנה האחרונה זכיתי לביקור, שהולך להיות ארוך,
של חייזר קצת מפחיד שנקרא…גיל ההתבגרות (גם שלי, מסתבר)
כמי שהתחילה את ההורות מאוחר יחסית, רבות שמעתי והוזהרתי על ה"מתנות" שגיל ההתבגרות מביא איתו, אבל, כמו שאומרים,
יש דברים שאי אפשר להתכונן אליהם (או במילים אחרות – "פחחח") …
אחד הדברים המשמעותיים ביותר בהורות למתבגרים הוא מה שמתגלה כהכרח, ונקרא: לשחרר (מזדהות, מזדהים?)
להורים של מתבגרים, תהליך השחרור מהילדות של ילדיהם עשוי להיות מאתגר ומורכב רגשית, והוא קריטי הן להורים והן למתבגרים. שחרור כרוך באפשרות של בני הנוער לקחת יותר שליטה על חייהם ולקבל החלטות באופן עצמאי. בעוד שהמעבר הזה יכול להיות קשה מבחינה רגשית להורים, הוא חיוני לגדילה והתפתחות של בני נוער.
אז למה זה כל כך קשה, ומה קשה בזה בעצם?
תחושת האבדן ושינוי: ההורים יכולים לחוות תחושת אבדן ושינוי כאשר ילדיהם מתפתחים ומשתחררים מהתפקיד הקודם שלהם כילדים. זה יכול לגרום להם לחשוב על אבדן של שליטה ומערכת יחסים שלא תמיד נמצאת בידיהם.
ההתמודדות עם חוסר הוודאות: הורים יכולים להרגיש חשש ואי-וודאות לגבי העתיד של ילדיהם ואם הם יצליחו להתמודד עם תהליכי הלמידה המשתנים והאתגרים של החיים המבוגרים.
ולמה בכל זאת השחרור והיכולת לוותר על שליטה חשובים כל כך?
השחרור מהתפיסה שלנו את ילדינו המתבגרים כילדים קטנים מאפשר להם לפתח עצמאות, אומץ ותפיסה של העולם החיצוני. הם נתקלים בהזדמנויות לגיוון, להתמודד עם קשיים ולהתפתח כאנשים צעירים עם יכולת להתמודד עם תהליכי למידה מתמשכים ועם האתגרים של חיי המבוגרים.
הכרת החשיבות של שחרור הילד מעצמנו היא השלב הראשון והיא כשלעצמה לא תמיד מובנת מאליה.
לימודי המשחק מציעים מגוון יתרונות ותרומות להורים שרוצים לעזור למתבגרים שלהם להתפתח ולשחרר אותם מעצמם.
הנה רק כמה מתנות שתמצאו בארגז הכלים שיעזור לכם לפתח שפה עם המתבגרים שלכם:
פיתוח אמפתיה והבנה עמוקה יותר של מה שמתחולל בנפשם
פיתוח יכולת תקשורת ויצירת דיאלוג אמיתי ובריא
פיתוח היכולת ההדדית לסמוך אחד על השני
פיתוח היצירתיות והדמיון
יצירת אווירה טובה ומיטיבה בתקופה הארוכה והמאתגרת הזו
08.03.24
אמש קיבלתי הפתעה מבן זוגי החמוד ששלח אותי לעשות מסאג' מפנק.
הוא לא יכל לחשוב על הפתעה מדוייקת יותר בעת הזו,
כשהמחשבות על החטופים מטריפים לי את המח ואת הגוף,
והנה מצאתי את עצמי אתמול על מיטת העיסויים,
מתמסרת למעיכות והקנאקים של רונה המעסה/ קוסמת.
מכירים את זה שתוך כדי מסאג' כל מה שעובר לכם בראש זה
"איזה מלחיץ זה שעוד מעט נגמר הזמן, ורק שלא ייגמר"?
ואז אתם יוצאים מהמקום הכי שמיימי בעולם וחמש דקות אחר כך
כמעט ולא זוכרים שהייתם שם מרוב שחזרתם למסלול המלחיץ של החיים?
כן? לא? כי אני מכירה ועוד איך,
למעשה ככה הצלחתי להרוס לעצמי את רוב העיסויים שזכיתי לעבור בחיי.
אז אתמול אמרתי לעצמי שהפעם אני ניגשת לזה הפוך:
הפעם אני אומרת לעצמי מראש שהעיסוי הזה ייגמר.
הוא יהיה מאד רגעי, הוא פה, אבל ממש לא לתמיד, אבל הוא כן קורה עכשיו.
ודווקא מהוויתור הזה, באורח פלא הצלחתי סוף סוף
להתמסר לחווייה ולגמוע את מגע הקסם המרפא הזה,
קסם שבאופן לא מפתיע מלווה אותי הפעם גם יממה אחרי…
איך לעזאזל זה קשור למשחק ועמידה מול קהל?
קשור ועוד איך.
והיות והפוסט יצא כבר מספיק ארוך אני משאירה אתכם לכתוב לי:
מה לדעתכם הקשר? ואיך אפשר לשבח את הנוכחות שלכם
בזכות ההתמסרות לרגע (שיחלוף)?
ואיפה פה נכנסת המילה הקשבה?
רמז?
במילה הקשבה (HAKSHAVA) מסתתרת, כמו פנינה בתוך צדף,
המילה אהבה…
רוצים שנלמד לעשות את זה יחד? לחצו כאן וקראו על סדנאות האביב
בדיאלוג הזה שצירפתי לכם כאן, מתוך הסרט
המופלא של גים ג'רמוש "קפה וסיגריות" שיצא לאקרנים בשנת 2003,
מגלמת קייט בלנשט, אחת השחקניות המוערכות בעולם (וכה בצדק),
את עצמה ואת בת דודתה שלי.
שתי הדמויות הללו שונות בתכלית: באופי, בטמפרמנט, בשפת הגוף, בקצב הדיבור, באינטונציה של הדיבור, וכמובן במצבן המעמדי, החברתי, הכלכלי וכו'.
ועדיין- אם נתרכז בכל אחד מהביצועים שהשחקנית עושה לכל אחת מהדמויות, לא נרגיש בשום שלב שיש פה "שחקנית שמשחקת דמות או תפקיד".
צפו בסצנה הזו ושימו לב לניואנסים הפנימיים והחיצוניים, לעושר הרגשי, לעומק ולאותנטיות שהיא מביאה בכל אחת מהדמויות.
לפני הכל- היא לא שופטת אף אחת מהן ובסופו של דבר היא מאפשרת לצופה לראות חלקים שונים ממנה; כן כן, גם הדמות של בת הדודה שלי, הדמות הקיצונית יותר וה"רחוקה" יותר מהדמות של הפרסונה (אחת מני רבות) של קייט בלאנשט "השחקנית", כמו אצל כל אחד ואחת מאיתנו, גם היא רק עוד נדבך מהאישיות העשירה שלה כאדם, ורק אז כשחקנית וכפרפורמרית.
וכך אנחנו הצופים נהנים מתצוגה עשירה, מפעימה, מרגשת, ובעיקר ייחודית, של אמנית ההופעה המאפשרת לנו הצצה יקרת ערך אל תוך עולמה התוסס והעשיר אשר מתוקף שלל המסיכות שהיא זוכה לעטות (וגם בזכות "קצת" כישרון 😉), זוכה לפרוץ החוצה…
והרווח? כולו שלנו …
רוצים גם אתם לתת דרור והזדמנות לשלל הדמויות שגרות אצלכם לצאת החוצה, גם אם אין לכם שום כוונה להפוך את זה למקצוע?
כנסו ללינק והצטרפו לסדנאות האביב שנפתחות השבוע,
גם לקהל שלכם מגיע… 🙂
כל המידע על סדנאות האביב >>>
https://mayastage.co.il/קורס-משחק-פרקטי/
לשעורים הפרטיים ולשלל הסדנאות הנוספות שהסטודיו מציע >>
https://mayastage.co.il/
29.03.24
אמנם נפרדנו השבוע מפורים, אבל הפוסט היום נוגע למסיכות בחיינו, והפעם תרגיל:
לאחרונה במיסגרת חממה לשחקנים שאני משתתפת בה,
התבקשנו לבחור ולגלם דיאלוג שכתוב לגיבור מול האנטגוניסט שלו (היריב/ לעתים קרובות ה"רע"/ הדמות שעומדת בדרכו של הגיבור לממש את מטרותיו).
בתרגיל המופלא הזה הזדמן לנו לגלם את שתי הדמויות בדיאלוג ולהחליף תפקידים,
ככה שתירגלנו חיבור אמיתי ועמוק לשניהם.
כאשר מגלמים דמות של אנטגוניסט,
חשוב להבין את נקודת המבט שלה וליצור קשר עמוק עם המטרות, הרגשות והכח שמניע אותה, ללא שיפוטיות ולרוב לא על פי אמות המוסר המקובולות בחברה.
זה מאתגר למדי, כי מה קורה אם הדמות עושה דברים איומים, אם היא משקפת תפיסת עולם רחוקה משלי שנות אור, איך אפשר להתחבר לזה?
להתחבר לדמות של ה"רע", ולו רק כתרגיל, יכולה להיות הזדמנות לתרגל באופן אולטימטיבי את העבודה על טקסט, ובכך לקבל גישה נוספת לרבדים המופלאים והעמוקים אל עצמי כבן אדם וכפרפורמר או פרפורמרית.
צפו בסירטון הזה, ראיון שנערך לפני כמעט שנה במיסגרת תכנית הרדיו "אוברול" בהנחיית מאיה נוטקוביץ', בו אנחנו מדברות על מסיכות (ובעניין של "לשחק את הרע" בדקה 1:50)
08.07.24
מתוקף תפקידי כמנהלת, ובעיקר כמורה בסטודיו של עצמי,
יצא לי לאחרונה "לשדך" כמה תלמידים צעירים ומוכשרים שחשבתי שיתאימו לכמה תפקידים שלגביהם ביקשו ממני עזרה מלהקות יקרות במדיות השונות.
לפני שאמשיך, חשוב לי לציין ולהדגיש, חזור והדגש, שאני לא סוכנת שחקנים ולא בדרך להיות, לפחות לא בגילגול הזה.
אמנם אני כותבת כאן המון על הקשר בין עולם המשחק ועמידה מול קהל בהקשרים מקצועיים וכלליים, הקשרים שלאו דווקא שייכים רק לעולם המשחק המקצועי, אבל את הפוסט הזה אני כותבת הפעם בכובע של מי שכבר 15 שנים מלמדת משחק גם את מי שדווקא כן מעוניינות ומעוניינים להיכנס לתחום כמקצוע, בין אם במיסגרת הכנה לאודישנים (אם להפקות ואם למוסדות גבוהים ללימודי משחק, אם לתיאטרון צה"ל ואם במיסגרת ליווי בימי הצילום עצמם) ואם במיסגרת סדנאות.
משחק הוא אמנם אחד המקצועות היפים בתבל אם לא ה (תשאלו אותי אני לגמרי אובייקטיבית , ועם זאת- אחד המאתגרים ביותר. נכון, אם לא ה…
יש פער, לעתים פער תהומי, בין לימודי אמנות המשחק ובין השתלבות בתעשיית המשחק.
מי שבכל זאת מתכוונים להיכנס לתעשייה "בכל הכח" (כפי שאני שומעת המון מפי תלמידיי או הוריהם), רצוי שלפחות יהיו מוכנים לכך: בעוד שלימודי משחק אמורים להתקיים בסביבה מצמיחה, מוגנת, בה התהליך האישי של התלמיד או התלמידה, הגם שבמסגרת קבוצתית בדרך כלל, נמצא במרכז תשומת הלב של המורה, תעשיית המשחק היא מקום שאם לא ערוכים אליו נכון, עם הסבלנות הנכונה והחוסן הנפשי הנכון, עלול להשאיר בשחקנים בתחילת דרכם חוויה מתסכלת ולעתים קרובות אף מערערת.
אז מה עושים עם הפער הזה?
הנה כמה טיפים שחשוב לי לשתף אתכם, שחקנים צעירים בתחילת דרכם, ולא פחות חשוב- הורים לבני ובנות נוער בתחילת הדרך, לפני שאתם מחליטים שאתם רוצים להתנסות באודישנים:
1. לא ממהרים. זה אמנם לא נראה ככה בגילאים הצעירים, אבל…כל עכבה לטובה! לפני ש"מסתערים" על כל "הזדמנות", תשאלו את עצמכם- האם אני או בני/בתי ערוכים לזה נפשית? האם אנחנו יודעים שסטטיסטית לוקח המון זמן לקבל את בשורת ה"כן, התקבלת לתפקיד", על כל מליון "לא"? האם נדע לשים את זה בפרופורציה ולקבל את זה בלי שישבר לנו או להם הלב?
2.כישרון זה דבר נפלא, אבל זה לא מספיק. החלטתם שהולכים על זה כי חבל לבזבז כזה כישרון? הממ…לא היה עולה על דעתכם לשלוח את עצמכם או את הילדים שלכם, מצויידים בכינור, כדי להיבחן לתזמורת הארצית על סמך נטייה מוזיקלית בלבד וללא הכשרה, נכון?
כישרון זה כמו צמח. הזינו והשקו אותו בלימודים. הלמידה היא אינסופית והיא רק תעצים את הביטחון העצמי שלכם או של ילדיכם, ותרחיב את מנעד היכולות.
3.אם כבר אודישנים, התחילו עם סרטי סטודנטים. אי אפשר לתאר את כמות הלמידה, את צבירת שעות הטיסה שתרוויחו ואת איכות החווייה, מה גם שככה תאספו חומרים מצולמים בהשתתפותכם לאט לאט .
4.למרות הכל ממש חשוב לכם להיכנס לתעשייה המקצועית ואין לכם זמן לבזבז? חפשו סוכן או סוכנת מקצועי/ת שיסכימו לייצג אתכם. אם הם זיהו בכם או בילדיכם פוטנציאל, הם כבר ידברו איתכם על תמונות מקצועיות וטובות, יפתחו לכם עמוד פרופיל באתר שלהם וייצגו אתכם על הצד הכי טוב.
*והנה כלל ברזל: סוכן מקצועי מרוויח אחוזים מכל תפקיד שקטפתם ולא מדמי הרשמה כאלה או אחרים. כואב לי הלב על כל הפעמים ששמעתי מתלמידים צעירים שהגיעו אלי על "סוכנויות" למיניהן שדרשו סכומי עתק רק כדי שיזכו להיכנס למאגר, ועברו פשוט עוקץ לכל דבר.
5.תתחילו לאסוף את ה"לא". מכל אודישן תלמדו עוד משהו ותתייחסו אליו כאל שיעור. על כל מספר רב של "לא" יבוא בסוף ה"כן".
אם לא התקבלתם זה לא אומר דבר על הכישרון שלכם או על הפוטנציאל, זה אומר רק שלא התאמתם לתפקיד או שעליכם להמשיך להתבשל ולהתמקצע.
והכי חשוב: תגידו תודה על כל הזדמנות להשתפשף עוד, לצבור שעות טיסה והיאזרו בסבלנות. היא יקרה מפז וכל כך משתלמת.
גם התודה וגם הסבלנות…
הורים לבני ובנות 12-15?
בעוד שבוע סדנת המשחק היומיומית לנוער
שתתקיים בחופשת פסח יוצאת לדרך!
בקרוב תיפתח ההרשמה גם לסדנאות הקיץ,
כל הפרטים בלחיצה כאן
19.4.24
כשמסירים את הקביים
השבוע במיסגרת שעור קבוצתי, אמרה לי תלמידה שאמנם במיסגרת השעורים היא לומדת להרגיש, יותר ויותר, בנח מול קהל, אבל מייד סייגה ואמרה בדאגה:
"השאלה מה יקרה מחוץ לשעורים, בעולם האמיתי, הרי פה אני במעין חממה, פה את נותנת לי קביים".
הזכרתי לה את מה שהיא כנראה יודעת לבד, את חשיבותם של קביים:
דמיינו למשל רגל שנשברה וזקוקה לקביים כדי להחלים.
היא תירפא רק אם תישען ותנוח, ותרפא את עצמה לאט לאט, עד שתוכל שוב ללכת בלעדיהם, נכון?
ועל חשיבותה של צמיחה ב"חממה" (הבנתם את המסר כבר לבד ולא נחוצה דוגמא מעולם הצומח נכון?),
ובעיקר על החשיבות של התנסות וצבירת שעות טיסה במקום בטוח, מאפשר, שמרחיב את איזור הנוחות, ובעיקר לא שופט.
ברגע שנוכחתם למצוא את עצמכם בשלל מצבי צבירה שלא העזתם להיות בהם קודם, וככל שתתרגלו אותם יותר, הם ישארו שלכם לתמיד, גם כשנצא מהחממה, נסיר את הקביים ונשלח אתכם לעולם הגדול, בשיא בשלותכם ותפארתכם, מול קהל ומצלמה…
כנסו לאתר ותמצאו שלל פעילויות במיסגרת סדנאות האביב, נתראה ממש בקרוב, הגיע הזמן 😉
תמונה: נעם בן גוריון מוסרי
21.04.24
עם או ללא קשר לפסח, אתם בטח מכירים את הרגע הזהשבו אתם "חוטפים קריזה" על הבית, שנראה לכם מבולגן ועמוס,לוקחים שקית זבל ומתחילים לזרוק או למסור את כל מה שאינו רלוונטי לחייכם יותר. מכירים את זה שתוך כדי ה"סידור באמוק" הזה אתם לא רק זורקים דברים שלא קשורים אליכם יותר, אלא גם מוצאים פתאום דברים שחשובים לכם ממש ולא זכרתם את קיומם? וכמה זה משמח "להתחדש" במשהו ישן, שבעצם כל הזמן היה כאן?
זה בדיוק מה שקורה כשמגיעים לרכוש כלים מעולם המשחק לטובת העלאת הביטחון מול קהל ומצלמה, ואפילו לטובת קריירה ענפה בתחום המשחק עצמו.מגלים לאט לאט, וברוב הזמן גם מופתעים לגלות,
שכל מה שצריך לעשות זה רק…לנקות ולזרוק לפח את כל מה שלא רלוונטי.
לנקות ולזרוק את ה"משחק", לנקות ולזרוק את השכבות, לנקות ולזרוק את המיגננות, לנקות ולזרוק את המסיכות, לנקות ולזרוק את הפוזות והמאניירות, לנקות ולזרוק את החיקויים, לנקות ולזרוק את ההתחנפויות (לקהל), לנקות ולזרוק את האגו, לנקות ולזרוק את המחשבות,
ואז…לגלות שנשארת במקום קצת מוזר, קצת מפחיד,אבל מאוורר, מושך, נקי ומסודר, רק את, רק אתה עם היחודיות והאותנטיות שלך.
אותן אי אפשר ואין צורך לנקות ולזרוק…
03.05.24
גם אני יוצאת מהארון
חלק מהתהליך שבו נפתחות היכולות הקסומות להיפתח מול קהל ומצלמה דומה מאד ליציאה מהארון:
זה לא משהו שקורה ברגע אחד.
כל אחד וכל אחת עם הארון שלו/ה: היציאה ממנו היא תוצאה של בישול איטי, התמדה, אומץ ופתיחות לשינוי. היכולת להתמודד עם החרדה והלחץ מצד אחד, וההבנה העמוקה שיש יעוד ברור איתו באנו בעולם, שאותו חיייבים להגשים ולממש.
קל זה בטח שלא. היציאה מהארון מלאה בהתנסויות וטעויות, חלקן מעצימות וחלקן מביכות, חלקן זוכות לחיבוק מהסביבה ואת חלקן אי אפשר שלא לעבור בחווייה של "לבד בעולם" ואפילו כישלון.
אבל היא כל כך משתלמת. היציאה מהארון לא רק משפרת את החיים האישיים, אלא גם משפיעה על היכולת להיות יצירתיים ובעלי השפעה לסביבה.
עם כל הפחד נוצרת תחושת חופש, עוצמה וחוזק, והיכולת להתמודד עם אתגרים ומהמורות שהחיים לא מפסיקים להציע לנו.
איך אני יודעת?
כי גם אני יצאתי לא מזמן מהארון, למעשה אפילו לא ידעתי שהייתי בו!
…
???
אז ככה: במיסגרת סדנת משחק קסומה שהשתתפתי בה ושהסתיימה לא מזמן, התבקשנו לכתוב..לא פחות מ…סטנד אפ!
אז אחרי שהרמתי גבה ואמרתי "מממהה?? מה לי ולסטנד אפ, בחיים לא כתבתי סטנדאפ??" והבטחתי שבשעור שבו נהיה אמורים להציג אותו "בטח אהיה חולה",
התיישבתי וכתבתי.
וכך מצאתי את עצמי כעבור כמה שבועות עושה משהו שלעולם לא חשבתי שאעשה, וכמה נעים (וקצת מפחיד) לחלוק קטע ממנו כאן איתכם.
זה היה תהליך מזכך לכתוב אותו, להופיע איתו, להיות ברגע כשהקהל (הכי מפרגן בעולם) צוחק בקול.
דיברתי על השנים הארוכות בהן חייתי בחו"ל, על זהות ושייכות, על אהבתי למקצוע שלי (על כל ההצלחות וההתרסקויות שהוא מביא), על אימהות וזוגיות, על חלומות גדולים לצד קניות בסופר, בקיצור על החיים,
הכי שלי שיש.
קבלו (עם קצת סלחנות וחמלה, תודה ;)) קטע קטן מתוך היציאה שלי מהארון…
>>>
*רוצים גם אתם לעשות את הצעד לעבר החופש שלכם?
חזל"ש האביב הגיעה בשעה טובה,
ואיתה גם סדנאות האביב, בואכה סדנאות הקיץ!
אז מה בתכנית? כל הפרטים באתר >>>
ראשי
16.05.24
זה היה שבוע טעון, קשה ומורכב.
שבוע שהמחיש בצורה הכי ברורה ומוחשית
איך כוחות מנוגדים מתקיימים תמיד יחד.
תחושת העצב והמחנק, שזמינה כרגע בכל מקום,
בד בבד עם הצורך לשמוח מהרגע ולהודות על מה שיש.
זה היה שבוע שזיקק, לפחות עבורי, את המשמעות של הביטוי "גם וגם".
גם לחבק את הילדים באושר על היותם וגם לפרוץ בבכי על ילדים שלא יחבקו יותר.
גם להיות מחוברת לתהומות הכאב והתופת שעוברות משפחות החטופים,
לסבל המפונים ומשפחות הקורבנות, שמספרם ההולך וגדל לא נתפס,
וגם לשמוט את הלסת מעדן גולן החד פעמית.
גם לראות את המצב בארץ ובעולם ולדפוק את הראש ביאוש,
וגם לעבוד על חמישה פרוייקטים ענקיים במקביל.
כמו לעמוד מול קהל ומצלמה:
גם לשקשק מפחד לפני וגם להתמכר לזה אחרי.
גם וגם.
כששחקנים או זמרים מקבלים טקסט לידיים, הם עוברים תהליך מורכב ומרתק של אינטרפרטציה והפיכה של המילים הכתובות לחוויה חיה ובעלת משמעות עבור הקהל. זהו תהליך יצירתי שבו הם נותנים חיים למילים דרך הבנה מעמיקה, חיבור רגשי והבעה פיזית. הנה הצצה לתוך התהליך הזה:
1. קריאה ראשונה והבנת הטקסט
השלב הראשון הוא קריאה ראשונה של הטקסט. כאן, הוא (או היא) מתוודע לתוכן הכללי, הדמויות והעלילה. קריאה זו נועדה לקלוט את ההתרשמות הראשונית ולהתחיל להבין את המסר המרכזי של הטקסט.
2. ניתוח הטקסט
השלב הזה, הוא לניתוח הטקסט לעומק. נחקור את הדמויות, המניעים שלהן, והקונפליקטים הפנימיים והחיצוניים שהן חוות. הפרפורמר מתייחס גם להקשרים תרבותיים, היסטוריים וחברתיים שיכולים להשפיע על הבנת הטקסט. המטרה היא להבין את המשמעות הנסתרת שמאחורי המילים ולחשוף את השכבות השונות של הטקסט.
3. חיבור רגשי
לאחר ניתוח מעמיק, הפרפורמר מתחיל לחפש את החיבור האישי והרגשי שלו לטקסט. הוא מנסה להבין כיצד הוא עצמו יכול להתחבר לחוויות ולרגשות של הדמות. חיבור זה חשוב מאוד, כי הוא מאפשר לפרפורמר להביא את האותנטיות והכנות להופעה.
4. יצירת דמות
בשלב זה, הפרפורמר מתחיל לבנות את הדמות בצורה פיזית ומנטלית. הוא חוקר את הדרך בה הדמות זזה, מדברת ומתנהגת. ישנם פרפורמרים שמשתמשים בטכניקות שונות כמו סטניסלבסקי או מייזנר כדי ליצור דמות אמינה ומורכבת וישנם פרפורמרים שישתמשו במגוון טכניקות יחד. תהליך זה כולל גם עבודה על קול, דיקציה ותנועות גוף. מה שחשוב גם בשלב הזה, ולאורך כל הדרך, זה לראות כיצד נשמר החיבור ולא ליפול למצב של "שיחקוק" חיצוני
5. חזרות
החזרות הן השלב בו הפרפורמר מתחיל לשלב את כל האלמנטים יחד. בעבודה עם במאי או לבד, הוא מנסה ונותן אינטרפרטציות שונות לטקסט, משחק עם טונציה, קצב ואינטונציה. בחזרות הפרפורמר מתנסה במציאת הדרכים הטובות ביותר להביע את הרגשות והמחשבות של הדמות באופן שמשדר אותן לקהל בצורה המיטבית.
6. אינטראקציה עם הקהל
בהופעה עצמה, הפרפורמר נדרש להיות קשוב לתגובות הקהל ולדעת להתאים את הביצוע שלו בהתאם. האינטראקציה עם הקהל יכולה לשנות את הדינמיקה של ההופעה ולהוסיף ממד נוסף לאינטרפרטציה של הטקסט.
לסיכום
תהליך האינטרפרטציה של פרפורמר לטקסט הוא מסע אישי ויצירתי שמשלב הבנה אינטלקטואלית, חיבור רגשי ועבודה פיזית. כל שלב בתהליך תורם לבניית הופעה עשירה ומשמעותית שמצליחה לגעת בלב הקהל ולהפוך את המילים הכתובות לחיים נושמים ודינמיים, לסיפור. הסיפור שלך.
וסיפורים הרי תמיד ירצו שיספרו אותם…
בסירטון שכאן- הצצה לשיעור בה אני מדברת על חשיבותה של אינטרפרטציה ותרגיל מעניין
אחת השאלות ששחקנים בתחילת דרכם טועים לשאול היא
"איזה רגש צריך לשחק פה", או "איך משחקים רגש"
והתשובה שלי היא ש…לא משחקים רגש.
אני משווה את השאלה הזאת לשאלה כמו
"לאיזה כיוון הזיעה שלי צריכה לפנות במקטע הזה בריצה"?
לא יעלה על הדעת לשאול שאלה כזו נכון?
רגש הוא נביעה של מה שקורה בזמן הפעולה.
השאלה הנכונה לא "מה הדמות מרגישה פה",
אלא, וזאת לאורך כל הדרך, "מה הדמות רוצה ומה היא עושה כדי להשיג את מה שהיא רוצה"
השלב המתקדם יותר (והחשוב כל כך) זה איך אני יכול או יכולה להתחבר
לדחיפות שבה הדמות פועלת כדי להשיג את מה שהיא רוצה.
מהו הדבר הזה שמפעיל אותי כבן אדם כרגע, בו אני יכול.ה להשתמש
לטובת גילום התפקיד?
בסירטון שכאן- הצצה לקטע משיעור
06.06.24
כשנגר פותח את חדר המלאכה שלו,
הוא מוציא מהארונות את כלי העבודה ומתחיל לעבוד.
הוא מנסר, חורט, משייף, צובע, כל הדרך ליצירה שלו.
ברגע האמת, כשההתרגשות מבלבלת וצובעת הכל בצבעים עזים של כאוס,
פרפורמרים לעתים שוכחים שגם להם יש ארגז כלים שלם, עשיר ושימושי.
איפה אפשר למצוא אותו?
צפו בקטע משעור, כאן בסירטון
09.06.24
כמו בכל תחום, גם אמנות ההופעה נשענת על טכניקה.
אחת הסיבות לרכוש את ארגז הכלים של עולם המשחק היא בדיוק זה-
לרכוש את הטכניקה, שבהפנמתנו אותה (לאט לאט, עם דגש על לאט),
היא תביא להופעה משוחררת, מהנה, משכנעת, מיוחדת וסוחפת.
אחד השלבים המאתגרים במיוחד (ולכן לא סתם הוא בדרך כלל השלב האחרון) הוא: לשכוח אותה.
טכניקה היא שפה.
הטכניקה מהווה את הבסיס שעליו ניתן לפתח ולבנות מיומנויות מורכבות יותר. רכישת טכניקה טובה מקנה יסודות חזקים להמשך הלמידה וההתפתחות וליישום הכישורים שכבר רכשנו ברמה הכי גבוהה.
כאשר לומדים טכניקה בצורה מודעת ומכוונת, מבינים טוב יותר את העקרונות והסודות שמאחוריה. הבנה זו יכולה להעמיק את היכולת לתקן טעויות ולהתמנף.
כשהטכניקה מוטמעת ונעשית אוטומטית, ניתן לשחרר את המודעות מההתמקדות בפרטים הטכניים ולעבור לרמות גבוהות יותר של ביצוע ויצירתיות.
זה מה שמאפשר את הזרימה והחיות המיוחלת, וב"זמן האמת"
היא מאפשרת שליפה בטוחה ומדויקת ללא צורך בזמן נוסף לחשיבה ול"קירטוע".
בלי טכניקה טובה נמצא את עצמנו לאט לאט גולשים לשלושה מצבים:
1. נחזור שוב ושוב למחוזות מוכרים, לא נצליח לחדש לעצמנו ולקהל שלנו.
2. נופיע עם חוסר ביטחון ונשדר הופעה בינונית ולא משכנעת.
3. נימנע מכל עיסוק שקשור להופעה רק כדי לא לחוות שוב את תחושת הכישלון.
גם אם עברתם כבר כמה פעמים את שלבי ה"כישלון" ולא נשאר לכם אלא להעיד על עצמכם ש"אין לכם כישרון",
החדשות הטובות הן שאפשר גם אפשר לרכוש טכניקה, ארגז כלים ענק וצבעוני,
ללמוד שפה חדשה ואפילו להצליח לדבר אותה!
כי אם לא נרכוש אותה, איך נוכל לשכוח אותה?…
הוסף קצת תוכן לכל אחד מהסרטונים שלך, כמו תיאור, תמליל או קישורים חיצוניים. כדי להוסיף, להסיר או לערוך שמות של לשוניות, עבור אל לשוניות.
בואו נדבר רגע על שליטה. כולנו שואפים לשלוט בחיינו, בעבודה שלנו, במערכות היחסים שלנו, ואפילו בעצמנו.
אבל מה קורה כשהשליטה משתלטת עלינו?
כשהרצון לשלוט הופך להיות הכוח המניע שמנהל את חיינו במקום להיות כלי שמשרת אותנו?
היכולת לוותר על שליטה היא אחת המיומנויות הכי מתגמלות בשעורים ובסדנאות שאני מעבירה.
אנחנו לומדים לפתח גמישות מחשבתית, יצירתיות ואותנטיות באמצעות טכניקות מעולם המשחק.
שליטה על הבמה
במשחק יש צורך במידה מסוימת של שליטה: שליטה בטקסט, בתנועות, בסדר הדברים ועוד. אך לצד זאת, השחקן או הפרפורמר צריך לדעת לשחרר. השחרור מאפשר לו להיות נוכח ברגע, להגיב באופן טבעי לפרטנרים על הבמה, וליצור חוויה אמיתית ואותנטית.
כשאנו נאחזים יותר מדי בשליטה, אנו מפספסים את הרגע, מאבדים את הספונטניות והכנות שלנו.
כלים פרקטיים מהסדנא
במהלך הסדנא, ניחשף לטכניקות שונות המסייעות לשחרר את האחיזה החזקה בשליטה:
אימפרוביזציה (אילתור): אחת הטכניקות החזקות ביותר שנלמד היא האימפרוביזציה. זהו כלי שמלמד אותנו לסמוך על האינטואיציה שלנו, לקבל את הבלתי צפוי ולמצוא פתרונות יצירתיים בזמן אמת. אימפרוביזציה היא תזכורת לכך שהחיים הם במה, והכוח האמיתי שלנו טמון ביכולת להסתגל ולהגיב באופן אותנטי.
עולם הדמויות והפרסונות: נתנסה ביציאה מאזור הנוחות שלנו. התהליך הזה לא רק מאפשר לנו לראות דברים מנקודות מבט שונות, אלא גם מלמד אותנו לקבל ואף לאהוב את "חוסר השלמות" שבנו ובסביבתנו. והכי חשוב- נלמד להתחבר לשלל הדמויות השוכנות בתוכנו ולתת להן ביטוי וחופש לצאת החוצה
תרגילי נשימה והרפיה: נרכוש כלים ותרגילים המסייעים להרגיע את הגוף והנפש, לשחרר מתחים ולהיות נוכחים ברגע. תרגילים אלו חשובים במיוחד במצבים של לחץ וקושי, כשהשליטה הופכת למחסום ולמקור של צרות.
כשמשחררים, מגלים חופש
אחת התובנות המרכזיות שנצא איתן מהסדנא היא שהשליטה היא כלי – לא מטרה. דווקא כשנלמד לשחרר, אז נגלה כמה החופש פחות מפחיד ויותר נגיש.
החופש להיות מי שאנחנו, החופש ליצור, לחוות ולהתחבר.
וכמו בסדנא, כך על הבמה, כך מול מצלמה, כל במה וכל מצלמה- השליטה האמיתית תגיע דווקא מהיכולת לשחרר, להקשיב ולהיות פתוחים לשינויים.
זוהי הזדמנות מופלאה להרחיב אופקים, ללמוד כלים חדשים ו…
להחזיר את השליטה האמיתית לחיינו 😉
טכניקת המשחק "The Magic If" (ה"אם" הקסום) היא אחת מטכניקות המשחק המרכזיות שפיתח קונסטנטין סטניסלבסקי, מייסד שיטת סטניסלבסקי שהפכה לבסיס להרבה משיטות המשחק המודרניות. הטכניקה הזו עוזרת לשחקנים להיכנס לדמות בצורה עמוקה ואמינה יותר, על ידי יצירת זיקה רגשית ופסיכולוגית למצב הדמות.
מהי טכניקת "The Magic If"?
בבסיס הטכניקה עומדת השאלה הפשוטה: "מה אם?" השחקן שואל את עצמו שאלות שמתחילות ב"מה אם" כדי לעזור לו לדמיין את עצמו במצבים של הדמות. לדוגמה: "מה אם הייתי נמצא במצב של הדמות?" "מה אם הייתי צריך לקבל את ההחלטות שהדמות מקבלת?"
כיצד השיטה פועלת?
יצירת חיבור אישי: במקום לנסות לדמיין את עצמך כדמות ספציפית עם כל תכונותיה ואופיה, השחקן מתמקד במצבים הדמיוניים שדמותו מתמודדת איתם ושואל את עצמו כיצד הוא היה מרגיש ופועל במצבים אלו. הדבר עוזר ליצירת חיבור רגשי אמיתי ואותנטי למצב.
פיתוח דמיון פעיל: השחקן מדמיין את המצב בצורה חיה ופרטנית. למשל, אם הדמות חווה אובדן, השחקן מדמיין "מה אם אני הייתי מאבד מישהו יקר לי?" ומנסה לחוש את הרגשות והתגובות שהיו עולות בתוכו.
חקירת עומק הדמות: הטכניקה מאפשרת לשחקנים לחקור את העומק הפנימי של הדמות. על ידי שאילת שאלות של "מה אם", הם יכולים להבין טוב יותר את המניעים, הרצונות והפחדים של הדמות, ולהביא אותם לידי ביטוי בצורה אמינה על הבמה או המסך.
השאלות הללו עוזרות לשחקן להתחבר למצב הרגשי של הדמות ולפעול בהתאם במופע.
יתרונות הטכניקה
אותנטיות: מאפשרת לשחקנים להביא רגש אמיתי ואותנטי לדמות.
גמישות: מתאימה לכל סוג של דמות ומצב.
פשטות: השאלות הפשוטות של "מה אם" הן נגישות לכל שחקן, בכל שלב בקריירה שלו.
לסיכום, טכניקת "The Magic If" היא כלי עוצמתי וחשוב בארגז הכלים של כל שחקן. היא מאפשרת לשחקנים להיכנס לעומק הדמות בצורה אמינה ומרגשת, וליצור הופעות שמחוברות למציאות ולרגש. באמצעותה, ניתן ליצור דמויות שיותר קל להזדהות איתן ולהתחבר אליהן, ובכך לשפר את איכות ההופעה כולה.
למה זה קצת מפחיד להשתמש בטכניקה הזו הרבה פעמים?
מה היתרונות הגדולים בלשמור על "המרקחת הסודית" בתהליך החיבור לדמות ולמצב שבה היא נמצאת?
כשאנחנו חושבים על חיבור לדמות, התמונה הראשונה שעולה לראש היא שחקן או שחקנית הנכנסים לעולמה של דמות בסרט, הצגה או סדרת טלוויזיה. אבל החיבור לדמויות לא שמור רק לעולם המשחק. למעשה, הוא קיים בתחומים רבים נוספים ומשפיע על הדרך בה אנו פועלים, מתקשרים ומצליחים בעולם המקצועי והאישי.
מנהיגות ודמויות דומיננטיות
בעולם העסקי, המנהיגים המצליחים ביותר הם אלו שמצליחים "להיכנס לדמות". הם לא סתם מבצעים תפקיד, אלא ממש מתנהלים כדמות שהם מאמינים בה; בין אם זה מנהיג קפדן וקשוח שמוביל לשינוי או מנהיג אמפתי ומכיל שמחזק את הצוות שלו. המנהיגות שלהם הופכת להיות "דמות" שאיתה הם מתחברים בכל אינטראקציה, והחיבור הזה הוא שמאפשר להם להיות יעילים ומשפיעים.
חינוך והוראה: להיכנס לנעליים של מורה
מורים ומדריכים נדרשים לעיתים קרובות להיכנס לדמות מסוימת כדי להעביר מסרים בצורה אפקטיבית. דמות המורה הסמכותי, החבר, המדריך התומך- כל אחת מהן דורשת חיבור רגשי עמוק ויכולת אמיתית לראות את הדברים מנקודת המבט של התלמידים. החיבור לדמויות הללו מאפשר למורים להעביר שיעורים בצורה מרתקת ומשמעותית יותר.
טיפול והקשבה: חיבור לדמות המטפל
גם בעולם הטיפול והפסיכולוגיה, חיבור לדמות המטפל הוא קריטי. מטפלים רבים מדברים על הצורך להיכנס לדמות עבור המטופלים שלהם, תוך שילוב בין מקצועיות ואמפתיה. הדמות הזאת אינה משקפת בהכרח את מי שהם ביום-יום, אלא היא דמות שהם יוצרים על מנת לעזור לאחרים בצורה הטובה ביותר.
תקשורת ושיווק: הסיפור מאחורי המותג
בעולם השיווק והפרסום, חיבור לדמות הוא חיוני להצלחה. אנשי שיווק צריכים להיכנס לראש של הדמות שהמותג שלהם מייצג, להבין את הסיפור, הערכים והתחושות של אותה דמות, ואז לתקשר זאת בצורה אפקטיבית לקהל היעד. כאן, הדמות היא המותג עצמו, והחיבור אליה משפיע על כל מסר שמועבר החוצה.
לסיכום
חיבור לדמות הוא כלי רב עוצמה, לא רק על הבמה, אלא בכל תחומי החיים. בין אם אתם מנהלים, מורים, מטפלים או אנשי שיווק, היכולת להתחבר לדמות, להבין את רגשותיה ומניעיה, ולפעול בהתאם היא מיומנות קריטית שיכולה להוביל להצלחה אמיתית. אז בפעם הבאה שאתם מתמודדים עם אתגר מקצועי או אישי, נסו לחשוב איזו דמות יכולה לעזור לכם ולהתחבר אליה. ייתכן שתמצאו בתוככם כוחות חדשים, שלא ידעתם שקיימים.
בסירטון שכאן, קטע קצר מתוך הפרק בו אירחתי את רוני לב במיסגרת הפודקאסט שלי "משחק תפקידים", בו דיברנו בדיוק על זה ↓↓↓
הוסף קצת תוכן לכל אחד מהסרטונים שלך, כמו תיאור, תמליל או קישורים חיצוניים. כדי להוסיף, להסיר או לערוך שמות של לשוניות, עבור אל לשוניות.
בקצרה: היום אני אוהבת לדבר אל המצלמה, מחפשת כל הזדמנות לעשות את זה, אבל…
באריכות: זה לא תמיד היה ככה.
בעצם- אם אספר לכם שעד לא מזמן ממש שנאתי את זה תאמינו לי?
בתור שחקנית שהופיעה בעיקר בתיאטרון ובאולפני דיבוב,
המפגש שלי מול מצלמה לא היה משהו שהיה חלק משיגרת היומיום שלי.
ואז הגיעה הקורונה וכמו בעלי עסקים רבים כל כך שנסגרו לתקופות ארוכות,
נאלצתי גם אני להמציא את עצמי מחדש,
להתאים את עצמי לתסריט החדש שהחיים כתבו לכולנו,
תסריט שבו למצלמה היה תפקיד מרכזי.
מהר מאד הייתי צריכה להתאים את הסדנאות הפיזיות שלי
לפורמט של סדנאות אונליין,
אבל המעבר הדרמטי הגדול היה כשהחלטתי ליצור את הקורס הדיגיטלי הראשון שלי.
וזה היה פשוט סיוט.
ואפילו שאני אוהבת ורגילה לדבר מול אנשים,
מול המצלמה חוויתי כל בלק אאוט אפשרי,
הרגשתי שאני נבלעת לתוך מערבולת עמוקה ושחורה,
וכל הערך העצמי שלי פשוט נמחק!
אבל עם הזמן למדתי שזה לא היה עניין לא של להיות מושלמת,
לא של להיות "מרשימה",
לא של להיות "אוטוריטה" – אלא פשוט להיות טבעית,
על כל המעלות ועל כל הפגמים שבי, לנכוח ולאהוב את הרגע,
ועם הזמן המצלמה הפכה להיות לחלוטין חלק מהיומיום שלי.
אם כמורה ובעלת עסק מול המצלמה ואם כשחקנית, ליד המצלמה,
ככל שעוברים הימים ואני צוברת "שעות טיסה" איתה
אני לומדת לאהוב את המדיום הזה ואפילו להתמכר אליו.
קבלו הצצה לאחורי הקלעים של התהליך שעברתי ביצירת אותו קורס:
.
.
.
.
.
…מביך נכון? משהו ממה שראיתם מרגיש לכם מוכר?
אתם מאמינים לי עכשיו שלהרגיש טוב מול מצלמה זה דבר נרכש?
יופי. כי זה בדיוק מה שאנחנו הולכים לעזור לכם לעשות במיסגרת הסדנא שנפתחת בעוד שבוע, ובמיסגרת הקורס הדיגיטלי השני שלי שיושק בקרוב…
לכל שאלה או התלבטות צרו קשר או השאירו פרטים ואחזור אליכם
