
1. מקבלים וזוכרים את זה שפחד קהל טבוע בטובים ביותר, לא רק בעצמנו, מוותרים על הקונספט של "להתגבר על פחד קהל" ושואפים יותר לכיוון של "לעבוד עם פחד הקהל" הטבעי שלנו.
2.זוכרים שאם יש בכם את הפחד הזה אז כנראה שיש בכם גם את הכישרון, ואם יש בכם את הכישרון, יש בכם גם את היכולת לממש אותו
(או כמו שוולט דיסני אמר:
"If you can dream it you can Do it")
2. עושים את התרגיל שבסירטון כאן למטה: מקשיבים לגוף, מקשיבים לנשימה שלנו, מקבלים, מכילים ומכבדים את ה"כיווץ" הזה שנוצר בגוף, שמים לב אליו, לידיים הרועדות, לפה המתייבש, ללב הפועם על 200, לבלק אאוט ולראייה המטושטשת...
יש סיכוי שדווקא הקבלה הזו תגרום לנו להצליח לנשום לאט יותר, עמוק יותר, וככה לאט לאט אפילו להצליח לחייך (כן, כן לחייך :))
4. אתם כבר על הבמה או מול מצלמה? עכשיו תקשיבו לקהל שלכם.
אם אתם עומדים מולו זה רק כי יש לכם משהו לחדש לו.
תשאלו את עצמכם- למה הוא צריך אתכם? מה אתם יודעים שהוא לא יודע?
הקהל הוא לא השופט שלכם, הקהל הוא הפרטנר שלכם.
5. חפשו כל הזדמנות לספר סיפור ותזכרו:
אין סיפור בלי פואנטה, ו... אין פואנטה בלי סיפור.
חפשו דוגמאות מהחיים שלכם, סיפור ששמעתם, משהו שריגש אתכם...
משהו שיחבר את הקהל אליכם רגשית, משהו שבזכותו הקהל עשוי לזהות בהופעה שלכם את עצמו...

