
וחקרנו גם לעומק מהו התפקיד, מבין שלל התפקידים המרכזיים שלנו כפרפורמרים (על כל סוגיהם) הוא התפקיד הבסיסי ביותר.
בסיום השעור העלתי טיזר קטן למדיה (בעצם העלתי את הסירטון שלפניכם במהירות משולשת וללא סאונד) ושאלתי את העוקבים שלי -
על מה לדעתכם אני מדברת בחלק שבו אני מצביעה על העיניים.
קיבלתי שלל תגובות, חלקן משעשעות, חלקן מפתיעות, וכולן ככולן מעניינות.
אז הנה התשובה שלי: תפקידנו כפרפורמרים הוא לפני הכל - לשקף לקהל את עצמו.
זוהי ביסודה תפקידה של כל אמנות (אנחנו עוסקים באמנות ההופעה, זוכרים?).
קהל שמגיע לראות הצגה או הרצאה, או אפילו ספר או ציור, מגיע לפגוש חלקים בעצמו שהוא מבקש לקבל עליהן "משוב", שיקוף, אישור, רפרנס.
בעולם המשחק לחווייה הזו קוראים "קטרזיס"
ויש לה גם "בני דודים" בעולם הפסיכולוגיה.
לא סתם בעולם המכירה למשל, יש את ההמלצה הקלאסית והידועה של "לדבר עם הלקוח בשפה שלו, במילים שלו".
הקהל לעולם לא בא לשמוע רק את הסיפור של מישהו אחר. הוא תמיד יחפש את עצמו שם. ואם אלה פני הדברים במישור של התכנים והשפה - אז ככה גם במישור של שפת הגוף.
אם אני עומדת מול קהל של 10/20 אנשים,
אני לא מדברת באותה רמה קולית, תנועתית ואנרגטית כמו שאעמוד מול קהל של 300 אנשים או יותר, נכון?
צפו בסירטון והציצו בקטע מהשעור.
אני בטוחה שתמצאו בו גם את...עצמכם ;)

