למה בעצם אנחנו מפחדים כל כך מההתרגשות הזאת ש"תוקפת" אותנו לפני משהו משמעותי?
אולי כי מראש אנחנו לא חושבים שהיא טבעית ואמורה להיות חלק מכל העסק?
התרגשות היא סימן לחיים, התרגשות היא זכות.
אנחנו מתגעגעים אליה אחרי שנים של זוגיות ואחרי שיגרה בעבודה אפורה.
התרגשות היא בסך הכל איתות לגוף לנשום. נשימה אמיתית, עמוקה, מווסתת, מזרימת חמצן ומעצימה.
ברגע שניקח את ההתרגשות בחשבון ונתכונן לרגע (המבורך) שתגיע,
בדיוק באותה מידה שאנחנו מתכוננים ולומדים בעל פה את המצגת/טקסט/פרזנטציה/ראיון/אודישן,
נדע גם לנהל אותה במקום שהיא תנהל אותנו.
ואז היא תהפוך להיות המנצחת הראשית של התזמורת המפוארת הזו שנקראת הופעה מול קהל
וכל הבילבול, החרדה והצרימה יהפכו להרמוניה של נוכחות, ריכוז, קשר, חיבור ואותנטיות, ולהופעה הטובה ביותר שתוכלו לתת.
אז לקראת האירוע הגדול הבא תזכרו שאני מאחלת לכם לקראתו...
שתהיה התרגשות טובה