
אמרתי לו שנתחיל אולי מכמה עובדות פשוטות...
נניח אולי לעובדה אחת קטנה כמו זו שהוא פשוט...מישהו אחר?
וזה לאו דווקא..איך לומר... בהכרח דבר רע?
מדהים אותי תמיד מחדש כמה קל לבן אדם,
מוכשר ככל שיהיה, מדהים ככל שיהיה, לצאת מאיזון.
כמה שהכח של השדים הפנימיים
גובר כל כך הרבה יותר מדי פעמים
על הביטחון שלנו להיות מי שאנחנו.
אחד הדברים הראשונים שמפתיע לגלות
כשבאים ללמוד משחק
זה לפני הכל... להיות. ולא לשחק.
שהאשליה הזו של "להיות מישהו אחר" או "להיכנס לדמות",
חייבת לעבור
בלהיות עצמך. ככה פשוט.
על כל הפגמים שבך, על כל הפגיעויות שבך,
על כל הזוהר והניצוץ שלך ועל כל המבוכה,
על כל השריטות,על כל המוזרויות,
על כל הפוטנציאל שלך, זה הממומש וזה שלא.
כמו אותה אבן כבדה, גאה ועקשנית
שנשארת מספיק זמן במקום
כדי שיצמחו סביבה העשבים שלה.
רק שלה...

