
ואז הגיע יום הצילומים עצמו והתמוגגתי לראות, כמו אמא אווזה אצלי בסלון,
סוללה של חיות מצלמה
(מודה שאמרתי להם שהייתי נרשמת בעצמי לסדנא שלהם אם היו פותחים אחת), שהישירו אליה מבט ופשוט... סיפרו סיפור.
המוטיב שחזר על עצמו בין שלל הסיפורים האלה היה אותנטיות וחמלה עצמית, והקשר ההכרחי ביניהם.
גם אותי תפסו מול העדשה, הפעם באמצע המטבח, תוך כדי שאני חותכת מנגו,
לכמה שאלות על קהל, מצלמה, אותנטיות והקשר ביניהם...
מוזמנים לצפות בתוצאה, ובעיקר
בנינוחות המפעימה של המספרים,
ולקבל ממנה השראה בלחיצה כאן

