ויויאן: למה עוד פעם אתה יושב בחושך?
אתה לא אוכל?
אליהו: ויויאן תעזבי אותי, אני לא רעב זה הכל.
אני עייף וכואב לי הראש.
ויויאן: לא אכלת בצהריים, ועכשיו אתה ממשיך…
למה אליהו? אתה חושב שאתה מעניש אותי?
בסדר. בסדר אליהו.
מה אתה רוצה? שזה יגמר ברע?
זה יגמר ברע, אני נשבעת לך בחיי הילדים, זה יגמר ברע.
שתישאר פה בחושך כמו כלב, אם אתה רוצה
הנה, אני עוזבת אותך בשקט.
אליהו: ויויאן תפסיקי.
למה את עושה פיל מזבוב? מה אמרתי?
אני עייף, זה הכל. אני בדואר כל היום ובא באמצע היום לעשות קניות ולבשל, ושוב יוצא לעבודה. חוץ מהכוס
תה והפיתה של הבוקר, לא הכנסתי כלום לפה שלי.
מה אני מבקש, ויויאן?
ויויאן: אז תחמם. תחמם, יש לך שתי ידיים, ברוך השם. תוציא את האפונה עוד נשאר.
שים אותה על הגז. אתה חושב שאני שכבתי לי בשמש כל היום?
מהבוקר, כל היום זה טו טו טו… כל היום! רבקה, גרטי, אלה, נטע, גרטי ואני עוד ממשיכה…
מה אתה רוצה? מה עוד אתה רוצה, אליהו? מה עוד ? וזה? וזה? כל זה! (מראה את הסירים) מה כל זה, זה לא אוכל? זה לא אוכל?
נו, תגיד לי…
נו… שאני אחמם לך קצת?
אליהו: האפונה? זה מאתמול. לא ויויאן, אני לא רעב.
ויויאן: אז מה? ואם זה מאתמול, מה יש, זה לא טוב?
בן אדם שרעב אוכל מה שיש .
תיכנס, תפתח את המקרר. המקרר מפוצץ… תעשה לך משהו, רק אל תגיד שאין כלום.
אליהו: ויויאן את לא מבינה מה אני מדבר איתך?
אני אומר שאני לא רוצה כלום, תפסיקי!
ויויאן: בסדר אליהו, תעשה מה שאתה רוצה, בסדר.
אליהו: אי אפשר לפתוח את הפה איתך, תמיד צעקות .
אני רק פותח פה ואת מתנפלת עליי.
ויויאן: אליהו, כשאני רעבה, אני לוקחת חתיכת לחם, מורחת עליה הריסה
וסותמת את הפה שלי, לא מדברת. לא מתפנקת.
תגיד תודה שעוד יש מי שיכול להספיק את כל מה שאני מספיקה בבית הזה.
תראה את סנדרין, היא לא עובדת. בעלה עובד מהבוקר עד הלילה, חוזר ב 9 בערב,
והיא עוד מחכה לו בחיבוק ידיים שיוציא אותה למסעדה.
ומה נראה לך שהיא עשתה כל היום, כלום! חברות, מספרה, קפה…
ואני מה יש לי אני? מה יש לי?
אני אפילו לא יודעת איך נראה בית קפה מבפנים.
אליהו: אמרתי לך לא ללכת? תלכי כמה שאת רוצה לבית קפה.
ויויאן: עם מי? עם מי, אליהו? לבד?
לא, לא. זה לא יעבוד ככה, אליהו.
אני לא אשאר איתך ככה לכל החיים…
לא, לא… הילדים יגדלו, אני אארוז את החפצים שלי ואעלם לך.
אני לא אשאר כאן, אליהו. אתה תראה.
אליהו: את מאיימת עליי ?
את מאיימת על עצמך, זה הכל.
ויויאן: למה לדעתך דניז עזבה את אחיך?
אליהו: אל תערבי את המשפחה בסיפור הזה.
ויויאן: למה? אני עושה להם חשבון? הה… יאללה…
אליהו: ויויאן, תנמיכי את הקול שלך!
ויויאן: מה אכפת לי, אליהו? לא אכפת לי! לא איכפת לי….
יאללה, יאללה ,תסגור, תסגור את החלונות.
שכל העולם ישמע אותנו, זהו, נשבר לי!
נמאס לי לשתוק. נמאס, נשבר לי.
אליהו: את שותקת? אני זה ששותק תמיד ובולע את הרוק בשקט!
ויויאן: אליהו, תשתוק. תשתוק, אני אומרת לך.
אליהו: את משתיקה אותי בבית שלי? מי את חושבת שאת?
ויויאן: כן, אני אומרת לך שתשתוק .
תשתוק, אני אומרת לך.
למה עוד מילה אחת ואני מתפוצצת… והלכה השבת… אל תוסיף!
אליהו: את חושבת שאת מפחידה אותי?
זה בינך לבינו. מה תעשי ?
ויויאן: מה אני אעשה? מה אני אעשה?
(זורקת את הצלחת) הנה מה שאני עושה! הנה מה שאני עושה! )צורחת(
הנה! הנה מה שאני עושה!
נו תדבר נראה אותך, תדבר.
עוד מילה אחת… נראה אם יש לך אומץ.
תדבר! נווווו
תגיד עוד מילה אחת נראה אותך אם יש לך אומץ…
תסתכל על אח שלך, הוא רב. רב! והוא שחרר את אשתו. היא אמרה לו: "לא רוצה אותך." אמר לה: "לכי.
לכי"
מה אתה רוצה? תעזוב אותי! תשחרר אותי!
מה אתה רוצה ממני? מה אתה רוצה, שאני אמות?
עד שלא תראה אותי מתה, אתה לא תעזוב אותי.
אתה לא תעזוב אותי….
אף אחד לא רואה מה הוא עושה לי. אף אחד!
כולם חושבים שהוא תמים ונקי.
יותר טוב לי בעל מת, יותר טוב לי!
אליהו: את לא פוחדת ממה שאת אומרת?
וואווו, שלא נדע לאן הגענו!
גמרה אותי האישה הזאת. גמרה אותי וגמרה על החיים שלי….
ויויאן: אני מצפצפת עליך ועל הדת שלך, מי אתה חושב את עצמך? מי?
מי אתה חושב את עצמך? אין לך צניעות. מסתובב עם כיפה על הראש ומשקר. שקרן. שקרן זה מה שאתה.
שקרן…(יורקת) הנה, זה מה שאתה שווה.
אני לא יכולה, אני לא יכולה יותר, לא יכולה…
אליהו: כולך רוח וצלצולים …
ויויאן: עד מתי, עד מתי?
אליהו: אלוהים, אתה רואה אותי ואתה עדי. אתה רואה ושומע אותי!
הנה, ויויאן, בית הדין העליון ישפוט בינינו.
את רוצה שאלך? אני אלך. מה יש לי להפסיד? כלום!
ויויאן: הנה, תסתכל על ראשל. תסתכל על ראשל.
בעלה מילא אותה מכף רגל עד ראש. היא הייתה כולה נוצצת. כולה נוצצת!
כל הידיים שלה היו מלאות בזהב וביהלומים. ככה, ככה!
אמרה לו: "קח! קח! קח! לא צריכה ממך כלום." והיא הלכה והשאירה לו הכל.
ואתה? ואתה אליהו, מה יש לי ממך? מה אתה נותן לי? עשר שנים אני מתחננת שתוציא רישיון נהיגה. עשר
שנים! עשר שנים! (אין לי ראייה טובה ולו יש, והוא מתעלם ממני ומהצרכים שלי) עשר שנים! מתי? מתי? עד
מתי, אליהו? עד מתי?
מתי תעשה משהו בשבילי? מתי הבאת לי פרח ונתת לי נשיקה? מתי?
מתי באת ואמרת לי: "ויויאן, יש לי הפתעה בשבילך. בואי, נצא למסעדה, לקולנוע."
מתי אליהו? מתי? מתי ראית אותי בוכה ובאת לנחם אותי? מתי אליהו? מתי אמרת לי תודה? "תודה, ויויאן,
תודה על כל מה שאת עושה בשבילי, בשבילי ובשביל הילדים שלי." מתי? מתי אליהו? מתי?
במיטה… כבר שכחתי.
שכחתי אליהו, שכחתי…
אין בו רחמים בבן אדם הזה, דונה. אין בו רחמים.
אליהו: היית מעדיפה בעל כמו ויקטור, שזורק את כל המשכורת שלו בערב אחד על משחק קלפים? חבל…
חבל שאני לא בעל ששותה או מרביץ… אולי ככה היא הייתה יודעת להעריך מה יש לה בידיים. תגידי לה את
זה, דונה.
ויויאן: הייתי מעדיפה… הייתי מעדיפה שתרביץ לי אליהו. הייתי מעדיפה שתרביץ לי, שתרביץ לי, שתרביץ לי!
ככה! ואחר כך שתחבק אותי, מאשר שתשאיר אותי ככה.