יוג'ין נכנס הביתה עם שקיות. ארלין מפתיעה אותו מאחור.
יוג'ין: מה את עושה פה?
ארלין: באתי לדבר איתך. להסביר.
יוג'ין: לא צריך. באמת. אין מה להסביר.
ארלין: אל תדבר אליי ככה, בבקשה. אני וריקי היינו ביחד 13 שנה. עכשיו הוא נקי. אף פעם לא היינו נקיים ביחד.
יוג'ין: אז כל מה שנשאר לי זה לאחל לכם בהצלחה.
ארלין: אני מרגישה שאני חייבת לתת לו עוד צ'אנס. עוד הזדמנות.
יוג'ין: הזדמנות למה?
ארלין: להשתנות… לנסות לתקן, להחזיר את מה שאבד.
יוג'ין: מה, לקחת את טרוור למשחק כדורגל? להיות פתאום אבא למופת?
ארלין: כן… הוא הבטיח שינסה. מה אני יכולה לעשות?
יוג'ין: לא יודע… אולי פשוט להיות חכמה.
ארלין: הוא האבא שלו, יוג'ין.
יוג'ין: הוא עיבר אותך, זה הכול. אם מכות זה פתאום נחשב להורות, אז סבבה.
ארלין: הוא אף פעם לא פגע בטרוור!
יוג'ין: נכון. רק בך. הרבה יותר מרגיע.
ארלין: מה טרוור סיפר לך?
יוג'ין: מספיק.
ארלין: אתה לא היית שם. הוא לא התכוון. היינו שיכורים. אתה יודע איך זה… שותים, עושים שטויות…
יוג'ין: אלוהים… מה הקטע של נשים כמוך? מה, זה הטקסט הקבוע? "זה בסדר שהוא הרביץ לי", "טרוור לא ראה".
טרוור נעל את עצמו באמבטיה, בקושי נשם. התפלל שזה ייגמר.
ארלין: לא יכול להיות. הייתי יודעת. טרוור לא עבר את זה.
יוג'ין: את באמת יודעת מה הוא עבר?
ואם פעם הבאה, אחרי שהוא יסיים איתך, הוא יעבור לטרוור? חשבת על זה?
אני יודע על מה אני מדבר, ארלין. אבא שלי היה מתנצל, מתחנן על הברכיים. ואמא שלי… תמיד הייתה מקבלת אותו חזרה.
לא הבנתי את זה. היא הייתה מסתירה את הסימנים, ובסוף תמיד נותנת לו להיכנס שוב.
רוצה לדעת מה קרה כשהוא חזר? רצית לדעת מה עבר עליי, נכון? אז תשאלי אותי.
ארלין: אני לא אוהבת לאן שזה הולך.
יוג'ין: תשאלי. הוא פגע בי?
ארלין (בלחש): הוא פגע בך?
יוג'ין: לא להרבה זמן. בגיל 13 ברחתי. אבל התגעגעתי לאמא שלי, אז חזרתי. יום אחד פשוט הופעתי.
תשאלי מה קרה אז.
ארלין: מה קרה?
יוג'ין: הוא היה שם. שיכור, כמו תמיד. אבל אני כבר לא הייתי הילד ההוא. הייתי בן 16, לא פחדתי.
אמרתי לו שאם הוא ייגע בה שוב – אני אוריד אותו. והוא הבין. הוא ידע שזה נגמר מבחינתי.
אני עומד מול הבית, צועק לה לצאת, מסביר לה שהיא לא צריכה להישאר שם, שהיא יכולה לבוא איתי.
ואז… בום. הוא מכה אותי בראש עם קרש. אני נופל, מדמם.
הוא גורר אותי למוסך, נעלם לדקה, אולי חמש.
חוזר עם מים, שופך עליי. ואני לא מבין… למה למים יש ריח כזה דוחה?
ואז אני רואה את זה — הפח האדום של הדלק, מהטנדר.
והוא מסתכל עליי, מדליק גפרור.
והדבר האחרון שאני זוכר, ואני לא שוכח את זה לעולם — זה העיניים שלו.
העיניים שלו היו מרוצות. כאילו הוא סוף סוף קיבל מה שהוא רצה.
ארלין: אני מצטערת. באמת.
יוג'ין: אל תגידי לי שאת מצטערת בשבילי.
תגידי לי איך את הולכת לוודא שזה לא יקרה לטרוור.
ארלין: ריקי בחיים לא יעשה דבר כזה.
יוג'ין: הוא לא חייב. הוא רק צריך לא לאהוב אותו.