מחזאי: הנריק איבסן
דמות: קרוגסטאד
בעלך כנראה אוהב אותך מאוד, מה?
הוא הרי יודע למה אני מסוגל, ובכל זאת הוא מעז…
או שאולי הוא בכלל לא יודע?
כן… זה מה שחשבתי.
זה באמת לא כל כך מתאים לטורוולד היקר שלנו לגלות אומץ מהסוג הזה.
באתי רק לראות מה שלומך.
חשבתי עלייך כל היום, גברת הלמר.
גם מלווה בריבית, גם פקיד קטן ועלוב, גם טיפוס כמוני
בסופו של דבר, יש לנו מה שנקרא לב.
רציתי רק לומר לך שאין לך סיבה לקחת את העניין הזה כל כך קשה.
לפחות לא כרגע.
בשלב הזה אני לא מתכוון לעשות שום דבר.
אפשר עדיין לפתור את הכול בצורה ידידותית.
כבר שנה וחצי שאני לא מסתבך בשום עסק מפוקפק.
כל התקופה הזאת נאלצתי להתמודד עם הקשיים הגדולים ביותר שאפשר להעלות על הדעת.
אבל לא היה אכפת לי להתקדם לאט.
צעד אחרי צעד, בסבלנות, עד שאגיע למקום שאני רוצה להיות בו.
ועכשיו מפטרים אותי.
אבל אני כבר לא מוכן לזחול על ארבע רק כדי שמישהו יזרוק לי עצם.
מזה נגמלתי.
אני רוצה לעמוד שוב על הרגליים.
אני רוצה להגיע למעלה.
אני רוצה לחזור לבנק, ובתפקיד בכיר יותר מזה שהיה לי.
בעלך ידאג למצוא לי משרה.
אני מכיר אותו.
הוא לא יעז לפתוח את הפה.
וברגע שאהיה שם, יחד איתו…
חכי.
את עוד תראי.
בעוד שנה, נילס קרוגסטאד, ולא טורוולד הלמר, יהיה זה שינהל את הבנק.
איך בדיוק את מתכוונת למנוע את זה?
אפילו אם היית עומדת עכשיו מולי עם ערימה של כסף מזומן,
לא היית מקבלת בחזרה את שטר החוב שלך.
אז אם במקרה עובר לך בראש רעיון של מעשה נואש…
גברת עדינה ומפונקת כמוך…
לקפוץ מתחת לקרח?
לצלול עמוק לתוך המים השחורים והקפואים?
ואז, כשהאביב יגיע, לצוף בחזרה אל פני המים –
מעוותת, מכוערת, בלי שערה אחת על הראש…
תשכחי מזה.
אנשים לא עושים דברים כאלה.
וחוץ מזה – מה זה כבר יועיל לך?
את שוכחת שגם אחרי מותך,
השם הטוב שלך יהיה תלוי בי.
טוב.
הזהרתי אותך.
אל תעשי שום שטות.
אני מחכה לתשובה של בעלך על המכתב שלי.
ואל תשכחי – הוא זה שמכריח אותי לחזור לשיטות הישנות שלי.
ועל זה אני לעולם לא אסלח לו.
שלום, גברת הלמר.