ולמונט: אני מאמין שישנת טוב. הלוואי שיכולתי להגיד שגם אני.
מדאם דה טורוול: חשבתי שאני יכולה לקוות שלפחות תכבד אותי.
ולמונט: אבל אני כן, בטח שאני מכבד אותך.
מדאם דה טורוול: העלבת אותי מאוד. זה מתאים בדיוק לכל מה שאמרו לי עליך. אני מתחילה לחשוב שתכננת את כל התרגיל.
ולמונט: לא היה לי מושג שנשארת כאן. לא שזה היה מפריע לי אם ידעתי. תביני, עד שהכרתי אותך התנסיתי רק בתשוקה, אף פעם לא באהבה.
מדאם דה טורוול: זה מספיק.
ולמונט: לא, לא. את מאשימה אותי, אז תני לי להגן על עצמי. אני לא מכחיש שהייתי מודע ליופי שלך (היא מנסה לומר משהו), אבל הנקודה היא שזה בכלל לא נוגע ליופי שלך. ברגע שהכרתי אותך התחלתי להבין שיופי היא תכונה משנית אצלך. הקסמת אותי בטוב הלב שלך. נמשכתי לזה… לא הבנתי מה קרה לי. רק כשהתחלתי להרגיש כאב פיזי ממשי בכל פעם שיצאת מהחדר, פתאום הבנתי. התאהבתי. פעם ראשונה בחיים שלי. ידעתי שזה חסר סיכוי אבל זה לא שינה לי. וזה לא שאני רוצה אותך. כל מה שאני רוצה זה להיות ראוי לך. תגידי לי מה לעשות. תראי לי איך להתנהג. אני אעשה כל מה שתגידי.
מדאם דה טורוול: בסדר גמור. אז אני מבקשת ממך לעזוב את המקום הזה.
ולמונט: אני לא מבין למה זה הכרחי.
מדאם דה טורוול: בוא נגיד רק שהתאמצת במשך כל החיים שלך להפוך את זה להכרחי. ואם אתה מסרב אז אני צריכה לעזוב בעצמי.
ולמונט: טוב. כל מה שתגידי.
מדאם דה טורוול: תודה.
ולמונט: את חושבת שזה יהיה חצוף מדי לבקש ממך טובה בתמורה? אני חושב שזה יהיה צודק לגלות לי מי מהחברות שלך השמיצה אותי.
מדאם דה טורוול: אם חברה שלי הזהירה אותי ממך, אני לא יכולה לפצות אותה בבגידה. אני מוכרחה לומר שאתה מפחית מההצעה הנדיבה שלך אם תרצה להשתמש בה למיקוח.
ולמונט: בסדר, אני מבטל את ההצעה. אני מקווה שלא תחשבי שאני מתמקח אם אני אבקש שתרשי לי לכתוב לך.
מדאם דה טורוול: אה…
ולמונט: ולהתפלל שתעשי לי טובה קטנה ושגם תעני על המכתבים שלי.
מדאם דה טורוול: אני לא בטוחה שהתכתבות איתך זה דבר שאישה שמכבדת את עצמה תעשה.
ולמונט: את מתעקשת לדחות את כל ההצעות המכובדות שלי?
מדאם דה טורוול: לא אמרתי את זה.
ולמונט: ותעדיפי להיות לא הוגנת מלהסתכן ולהראות לי קצת חסד.
מדאם דה טורוול: אם יכולתי הייתי מוכיחה לך שמה שעומד מאחורי זה הוא לא שנאה או כעס, אלא…
ולמונט: אלא מה?