קפה וסיגריות
תסריט ובימוי: ג'ים ג'רמוש
שנת יציאה לאקרנים: 2004
קייט: היי, איזה כיף לראות אותך!
שלי: גם לי !
קייט : וואו שנים !
שלי: כן, כן, לגמרי … הפעם האחרונה היתה לפני איזה שנתיים בסידני, לא?
קייט: באמת, זה היה לפני שנתיים? וואו… מה שלום ג'ף ובריל?
שלי: את יודעת , אותו דבר . הם… עדיין תקועים בדרכים ההוריות הקטנות והמוזרות שלהם. אז את לא עם מר קייט
והתינוק בטיול הזה?
קייט : לא, לא… לצערי לא, אני לבד. אני אראה אותם בשבוע הבא.
שלי: כולם בסדר?
קייט: כן, כן…
שלי: יופי… כן, אני רוצה תינוק. בשלב מסוים.
מלצר: מה אני יכולה להביא לך?
שלי: מה את אוכלת, קייטי?
קייט: אפשר אספרסו, בבקשה? בכוס גדולה?
שלי: כן, גם אני אקח אספרסו, תודה. כפול.
קייט: ואפשר לקבל קצת חלב חם בצד? תוכל לחמם אותו?
מלצר: אני חושב שאנחנו יכולים לסדר את זה.
קייט: תודה לך.
שלי: אני מצטערת שאיחרתי. אני יודעת שאין לך הרבה זמן.
קייט : הכל טוב..הלוואי שיכולתי להישאר כאן יותר.
שלי: את נשארת כאן ללילה, או שאת פשוט עושה כאן את ענייני העיתונות שלך? השיט שלך.
קייט: לא, אני נשארת לישון. ו גם את הראיונות אני עושה כאן. אני פשוט חושבת שזה יותר קל. הם עושים את הראיונות
בסוויטה שלי, בחדר, למעלה. הם מתכוננים לראיון הבא… ופשוט חשבתי שאולי זה יהיה יותר נחמד אם ניפגש כאן.
לא, תודה, של. את יודעת… את יודעת… (שלי מציעה לקייט סיגריה.)
שלי: די נו! הם לא יגידו לך לא לעשן . הנה לך, בדודה..
קייט: תודה.
שלי: אז את באה להגיד לי שהם נותנים לך את כל הסוויטת מלון המלאה הזו… והם גם משתמשים בה לפרסום שלך?
קייט: כן…
שלי: נראה קצת.. זול.
קייט: ובכן, זו סוויטה… אז הם פשוט מחלקים את החדר.
שלי: כן, אבל למה הם לא יכלו להשיג לך סוויטה… ולהשיג סוויטה אחרת כדי לעשות את העיתונות שלך בה?
קייט : זה די דל תקציב, ש ל , הדבר הזה שעשיתי.
שלי: כן, עדיין. זה די זול, בדודה.
מלצר: אני יכול להביא לך משהו אחר?
קייט: לא, תודה. זה מצוין.
מלצר: בשמחה.
קייט: אז, א…
שלי: קצת מוזר להיכנס לכאן. כמעט לא באתי… עד שגילו שאני בת דודה שלך. יש כמה צלמים, בחורי פפראצי
שמסתובבים בחזית. אני מניחה שהם די עוקבים אחריך, נכון?
קייט : את יודעת , כל מה שמכונה סלבריטאים נמצאים בסביבה, אני מניחה .
שלי: אלוהים, זה בטח ממש מעיק לפעמים, נכון? כלומר, לא כמוני. אני חופשייה . אמנם תפרנית , אבל אני לגמרי
חופשי יה. אף אחד לא עוקב אחרי, זה פאקין בטוח. אלא כשחשבו שאני את. נכנסתי למועדון הזה פעם כי חשבו שאני
את. ואז הם גילו שאני לא והם ביקשו שאעזוב. איזו חוצפה . אל תביני אותי לא נכון. כלומר, זה בטח נפלא. השגת הכל.
יש לך בעל חתיך , תינוק יפה. לטייל בכל העולם, ללון בבתי מלון מפוארים. מסיבות…
קייט: כן, טוב, את יודעת מה אומרים, "הדשא תמיד ירוק יותר". אז, איך… חרא… אה… ג'וני…
שלי: מי?
קייט: ג'ים… אה… טומי. מצטערת.
שלי: טומי? נפרדנו לפני כמעט שנתיים. טומי, כן. איזה זין. יש לי חבר חדש עכשיו לי, זוכרת? הוא בלהקה. כתבתי לך
עליו. הוא חלק די עצום מהחיים שלי.
קייט : סליחה, של, אני לא חושבת שעשית את זה .
שלי: כן, אפילו שלחתי לך את הדיסק המזוין שלו. העוזר שלך כנראה לא נתן לך את זה. זה בסדר. זה לגמרי מגניב.
כלומר, אני יודע כמה החיים שלך עמוסים.
קייט: את זוכרת לאן שלחת את זה?
שלי: לא. זאת אומרת, שבוע אחד את בלוס אנג'לס… ואז את בלונדון, ואז את בסידני. כלומר, את נמצאת בעיר מזוינת
אחרת בכל יום בשבוע.
קייט: אשמח לשמוע את המוזיקה שלך. איך היא נשמעת?
שלי: זה באמת… די כזה קשוח… וזה תעשייתי, בועט כזה… אני לא חושב שתביני את זה.
קייט: איך קוראים להם?
שלי: הם נקראים סקרול .
קייט : סנאי.
שלי: לא, סקרול. את יודעת , כמו שאני אומרת את זה עכשיו . ס -ק -ר -ו -ל , סקרול.
קייט: סקרול. אני מבינה. אוקי… אז אני יכולה לקנות את ה דיסק עד שאמצא את זה ששלחת?
שלי: לא. עדיין לא. הם הקליטו את זה באופן עצמאי, את יודעת, אז… אבל אני חושב שחברת התקליטים תוציא את זה
בסוף . אני חושבת.
קייט: טוב , אז אצטרך למצוא את הדיסק הזה כדי שאוכל להאזין לו.
שלי: לא… את לא תמצא י את זה.
קייט : של , זה לא הוגן, למעשה.
שלי: זה נכון. את לא תמצאי את זה.
קייט: באמת?
שלי: אני לעזאזל יודעת שאת לא. בגלל שעכשיו נזכרתי שלא… בעצם לא שלחתי לך את זה. אני חושבת … אני פשוט…
חשבתי לשלוח את זה אליך.
קייט: אה! כמעט שכחתי! (היא נותנת לשלי שקית.) זה בשבילך.
שלי: תודה. מה זה? (היא פותחת את התיק.) זה חומר יקר מאוד. זה בטח עלה מאות. כֵּן! מגניב תודה. אני יכולה
להשתמש בדבר הזה. זה עגרום לי להיראות כמו כוכבת קולנוע, נכון?
קייט : (צוחקת) לחיים.
שלי: לחיים, מהממת. ברצינות, קייטי, תודה שפגשת אותי.
קייט: לא, תודה שפגשת אותי.
שלי: ותודה על כל הסוואג המפואר .
קייט: זה כלום.
שלי: זה סוואג, לא? הם כנראה נותנים לך כל מיני דברים בחינם: תכשיטים, בגדים. בטח נותנים לך מכוניות גם, לא?
קייט: לא, הם לא נותנים לי מכוניות. הם לפעמים נותנים לי איפור, מדי פעם. אבל פשוט חשבתי… אני לא יודעת, רק
רציתי… לא היה לי זמן ללכת לקניות.
שלי: לא, באמת, זה בסדר. כלומר, זה נהדר. אני יכולה להשתמש בו. זה פשוט מצחיק, את לא חושבת? כשאתה לא
יכול להרשות לעצמך משהו, זה ממש יקר. ואז כאשר אתה יכול להרשות זאת לעצמך, זה בחינם. זה קצת הפוך, את
לא חושבת?
קייט : העולם קצת כזה, אני מניחה, בהרבה מובנים…
שלי: אם כבר מדברים על פפראצי… ראיתי את התמונות האלה שלך לפני כמה ימים בצהובונים.
קייט: אל תגיד י לי את זה. איכס. מה לבשתי? (הטלפון שלה מצלצל.) סליחה… כן? שלום? היי, לינדזי. כן, אני למטה,
בחדר הקפה, עם בת דודתי שלי. הו, זה כבר… אוקיי, כן. אני אבוא עוד רגע . ביי.
שלי: צריכה לחזור לעבודה?
קייט: כן.
שלי: חזרה לטחינה…
קייט: את רוצה לעלות לחדר? זה לא יהיה מאוד מעניין, אבל את מוזמנת לעלות.שלי: מה, ולראות אותך עושה ראיונות בטלוויזיה וכאלה? כמו בידור הערב?
קייט: כן… טוב, אולי את יכול לשלוח לי את הדיסק הזה, או מכתב, או משהו.
שלי: כן, אבל לא היית קורא את זה.
קייט: תפסיקי עם זה! הייתי קוראת אם היית שולחת את זה. אני באמת חייבת ללכת. מצטערת. היה טוב לראות אותך.
יש לך את המספרים שלי?
שלי: כן.
קייט: תשמרי על עצמך (היא עוזבת.) ותמסרי דש לכולם.
שלי: כן, תמסרי דש לכולם מהצד שלך . אם הם בכלל זוכרים אותי… ביי, קייטי!
קייט: להתראות, של! (למלצר.) שים את זה על החדר שלי וכל דבר אחר שהיא רוצה. )לשלי.( היי, אולי בפעם הבאה
אזכה לפגוש את לו!
שלי: כן. זה לי… (למלצר.) סלח לי. אפשר טקילה? תודה, זוגי, והתפריט.
מלצר: אני מצטער, אסור לעשן פה .