
טקסט הוא בסך הכל מפת דרכים. ובדיוק כמו שלא יעלה על הדעת, כשמקבלים מפת דרכים,
להיכנס לאוטו ולהתחיל לנסוע ימינה/שמאלה/
קדימה/אחורה לפני שמבינים את ה- א' ב' של לאן רוצים להגיע ו איפה הצפון בכלל,
ככה אין שום סיבה להתחיל לדבר את הטקסט לפני שמוציאים את המצפן שלו ועונים על שאלת השאלות:
מה הדמות שמדברת רוצה?
-מה היא רוצה לשנות?
-מה המסר שהיא רוצה להעביר לפרטנר או לקהל שלה?
-מה הפעולה שתעשה כדי לממש את הרצון שלה?
ועכשיו לתרגיל: צפו בסירטון. ואז קחו לכם כל קטע של טקסט. (במקרה שצירפתי לכם כאן – השיר שכולנו מכירים בעל פה – "יונתן הקטן", אבל האמת היא שאפשר לעשות אותו גם עם מתכון מספר בישול או כל כתבה בגלובס)
שאלו את עצמכם - מה הדמות שמדברת רוצה ולמה היא מדברת?
ואז נסו לדבר את הטקסט לפי הרצון הזה שהחלטתם עליו.
ואז, כמו בדוגמא שבסירטון, החליפו מצב ורצון ודברו את אותו טקסט בדיוק,
הפעם לפי הרצון החדש וכן הלאה.
התרגיל הזה ממחיש היטב עד כמה האפשרויות של שימוש בטקסט ובכלי המשחקי שלנו,
אותו כלי שאחראי על רמת הנוכחות, השיחרור והנוחות שלנו מול קהל ומצלמה, הן למעשה אינסופיות…
נסו וספרו לי איך היה ????

