לואיז: קחי את המפה הזאת, אני רוצה שתמצאי לנו את כל הדרכים הצדדיות מאוקלהומה סיטי עד מקסיקו. כדאי להתרחק מהכבישים הראשיים, אנחנו יותר מדי בולטות.
תלמה: אנחנו יכולות לעלות על כביש 81 ולרדת לכיוון דאלאס.
לואיז: לא, לא בא לי לעבור בטקסס. תמצאי משהו אחר, משהו שלא עובר שם.
תלמה: מה? את רוצה להגיע מאוקלהומה למקסיקו בלי לעבור בטקסס בכלל?
לואיז: תלמה, את יודעת בדיוק מה אני חושבת על טקסס. אין מצב שאנחנו נכנסות לשם!!!
תלמה: אני יודעת, אבל תקשיבי, אנחנו בורחות פה על החיים שלנו, אולי תוותרי הפעם? תראי את המפה – אין כלום בין אוקלהומה למקסיקו חוץ מטקסס!
לואיז: תלמה, אני לא מתכוונת לדבר על זה. או שתמצאי דרך אחרת או שתתני לי את המפה ואני אמצא בעצמי. הבנת?
תלמה: לא, לואיז, לא הבנתי! איך זה שמעולם לא סיפרת לי מה קרה לך שם?
לואיז: תקשיבי, כשאת יורה בראש של מישהו כשהמכנסיים שלו בדיוק למטה – תאמיני לי, זה ממש לא המקום שאת רוצה להיתפס בו. פשוט תסמכי עליי. ואני גם לא רוצה להמשיך לדבר על זה.
לואיז: נצטרך כסף. תלמה, כמה כסף יש עלייך?
תלמה: שנייה, אני בודקת… 61 דולר. שיט, בעצם 41.
לואיז: זה לא יספיק.
(תלמה עוצרת את האוטו.)
תלמה: קול, אפשר לקחת אחת? את רוצה משהו?
(היא יוצאת מהאוטו ונכנסת לאחת החנויות.)
תלמה: לואיז! לואיז! תסעי! תתניעי את האוטו! קדימה, עכשיו!
לואיז: מה קרה?! שדדת את החנות?! תגידי לי ששדדת את החנות עכשיו?!
תלמה: היינו צריכות כסף! לא הרגתי אף אחד, נשבעת!
לואיז: תלמה!
תלמה: אני מצטערת, באמת. אבל היינו צריכות את הכסף – ועכשיו יש לנו.
לואיז: אוי שיט… אוי שיט… תלמה!
תלמה: יאללה לואיז, תתפסי פיקוד! תסיעי אותנו למקסיקו, סבבה?
לואיז: טוב, רגע… שיט! מה?? איך עשית את זה? מה אמרת להם?
תלמה: פשוט נכנסתי לשם עם צעדי ריקוד כזה ואמרתי: "בוקר טוב לכולם, זה שוד. אף אחד לא מאבד את הראש, כולם על הרצפה. נראה מי שומר הכי טוב על קור רוח. אדוני, תוציא את כל המזומן מהמגירה ותכניס לשקית. יהיה לך אחלה סיפור לחבר'ה. ואם לא – אתה בדרך למכון פתולוגי. זו החלטה שלך. ויאללה, תביא גם כמה בקבוקי וויסקי…"
ואז כזה: "תודה לכולם על שיתוף הפעולה, שיהיה לכם אחלה המשך יום…"
לואיז: תלמה, תדברי פחות ותני לי להתרכז… ואני מתחננת, קצת פחות גז. לא בא לי לקבל דו"ח מהירות.
תלמה: לואיז, בחיים לא הצטערתי ככה על זה שיש לנו אוטו בצבע ירוק…
תלמה: את בטוחה שמותר לנו לטוס ככה באור יום?
לואיז: לא, אבל אני רק מנסה להתרחק כמה שיותר מהשוד האחרון שלנו.
תלמה: לא תאמיני… זה הרגיש כאילו אני עושה את זה כל החיים שלי. לא היית מאמינה.
לואיז: מה, נראה לך שזה הייעוד שלך?
תלמה: אולי… אולי כן. החיים קוראים לי!
לואיז: את משוגעת.
תלמה: לגמרי. נראה לי שאני באמת משוגעת!