בחדר של דייזי בבית החולים, בו היא שוהה יחד עם סוזאנה וליסה.
סוזאנה מגיעה לחדר של דייזי במטרה לעשות איתה החלפת כדורים
(דפיקה בדלת)
סוזאנה: דייזי?
דייזי: תעופי מפה!
סוזאנה: יש לי משהו שאת רוצה.
דייזי: כנסי.
(דייזי משחקת בעוף שאבא שלה הביא לה, לוקחת חתיכות קטנות ומסדרת אותן על הצלחת.)
סוזאנה: אני רואה שארזת הכול.
דייזי: אני עוזבת בעוד חודש. אבא שלי השיג לי דירה.
סוזאנה: באמת? וואו… איפה? זאת אומרת, איזו מין דיר
דייזי: (קוטעת אותה) היא ליד שדה התעופה. חדר שינה אחד, שני חדרי שירותים, מטבח. הוא סידר אותה ממש יפה בשבילי. מה יש לך בשבילי?
(סוזאנה מראה לה שני כדורי לקסדין.)
דייזי: שימי את זה על המיטה ועופי מפה.
(ליסה פותחת מעט את הדלת.)
ליסה: שימי את שלך על המיטה.
סוזאנה: ליסה, לא עכשיו. את יכולה בבקשה ללכת?
דייזי: אלוהים… תעופי מפה! תעופי מפה כבר, זונה!
ליסה: אוי, נו, דייז… אל תנצלי אותה רק כי היא חדשה. סדרי לה קצת ואליום.
דייזי: תעופי מפה או שאני קוראת לוואלרי! וואלרי!
ליסה: כן, יודעת מה? למה לא? שנקרא לה? בואי נקרא לוואלרי ונבקש ממנה קצת לקסדין, בדיוק כמו אלה שיש לסוזי ביד… למה לעזאזל כל כך מסריח פה?
דייזי: אני לא לוקחת ואליום.
ליסה: אני יודעת, דייזי. זה בדיוק העניין. את לא לוקחת אותם. הם נותנים לך ואת לא לוקחת אותם. את יודעת מה אני חושבת? אני חושבת שאת רוצה לחרבן… אני חושבת שעברו כבר כמה ימים…
סוזאנה: עזבי… זה בסדר. לא באמת אכפת לי. הנה, קחי…
ליסה: (קוטעת את סוזאנה) לי, לי אכפת!
אז… אבא קונה לך פה חדר פרטי ואף אחד לא נכנס, הא? את אף פעם לא יוצאת מפה, חוץ מהפעמים שבהן הווליום מחייב אותך לצאת לקפיטריה… שם את אף פעם לא אוכלת… את מכורה ללקסדין. אז… תמיד חשבתי שאת כמו ג'אנט, אבל הנה את כאן עם העוף המזוין הזה… פק פק פק. (קולות של תרנגול.) אז, מה, מה נסגר עם זה?
דייזי: לאבא שלי יש מעדנייה, מטומטמת. עם כל סוגי הבשר. אני אוהבת את העוף של אבא שלי, וכשאני אוכלת משהו אחר אני מקיאה.
סוזאנה: אבל למה את אוכלת את זה פה? למה את לא אוכלת את העוף שלו בקפיטריה?
דייזי: מה את מעדיפה יותר — לחרבן בשירותים לבד או עם ואלרי מסתכלת עלייך?
סוזאנה: לבד…
דייזי: כולם אוהבים להיות לבד כשזה יוצא. אז אני אוהבת להיות לבד כשזה נכנס.
בשבילי, הקפיטריה זה כמו להיות בשירותים עם 20 בנות כשכולן מחרבנות בבת אחת.
ליסה: זה דפוק לגמרי, דייזי! הלכנו. בואי, סוזאנה.
(סוזאנה וליסה מתחילות ללכת.)
דייזי: בסדר! בסדר… לוזריות… הנה. (מוציאה מהדובי שלה כדורי ואליום.) הנה…
(דייזי מניחה את הכדורים על המיטה. סוזאנה מניחה את הלקסדין על המיטה, ונעשית החלפה. ליסה בולעת את הווליום ודייזי את הלקסדין.)
(לאחר מכן, ליסה מציצה מתחת למיטה של דייזי ומגלה שיש שם צלחת נוספת עם עוף.)
דייזי: לא! ליסה, לא! לא, לא, לא, לא, בבקשה…
ליסה: דיוס מיו… (אוי אלוהים, בספרדית.) אני מניחה שככה אבא מוודא שאת אוכלת…
(דייזי בורחת בבכי מהחדר.)
סוזאנה: תגידי, ליסה… באמת משחררים מפה את דייזי?
ליסה: כן… תפסה דג גדול.
סוזאנה: אבל איך… איך הם בכלל עושים את זה? היא משוגעת לגמרי.
ליסה: ככה זה פה… ככל שאת "שופכת" את כל הסודות, ככה הם יותר מוכנים לשחרר אותך.
סוזאנה: אבל מה אם אין לך סודות "לשפוך"?
ליסה: אז את תקועה פה לנצח, כמוני.