דיקנית ווקר: דייזי
קארי: זאת אני
דיקנית ווקר: הדיקניית ווקר, בואי שבי. העוזרת שלי אמרה לי שאת מעוניינת להמשיך את לימודי הרפואה שלך
קארי: נכון
דיקנית ווקר: אפשר לשאול מה עורר את החשק שלך לחזור ללימודים?
קארי: אני מניחה ש…לא יכולתי להפסיק לחשוב על התקופה שהייתי כאן
דיקנית ווקר: כן. זה באמת מקום מדהים. זו בקשה די לא שגרתית
קארי: כן, אבל עזבתי מנסיבות לא רגילות. עזבתי בגלל מה שקרה לנינה. (המנהלת מראה שהיא לא יודעת במה מדובר) נינה פישר את לא זוכרת אותה.
אולי את זוכרת את אלכסנדר מונרו?
דיקנית ווקר: כן! אלכסנדר מונרו. האמת שהוא כרגע חזר ונאם פה. הוא…ממש בחור נחמד. ממש חכם. את חברה שלו?
קארי: לא. אז את לא זוכרת את ההאשמות שבוצעו נגד מונרו?
דיקנית ווקר: לא
קארי: הוא לקח בחורה, נינה פישר, זו שאת לא זוכרת, לחדר שלו, שם הוא שכב איתה שוב ושוב ולפני החברים שלו.
בזמן שהיא היתה שיכורה מדי מכדי להבין מה קורה היא היתה מכוסה בכחולים למחרת, טביעות יד, אני מניחה שאפשר לומר.
דיקנית ווקר: זה דווח?
קארי: כן
דיקנית ווקר: את יודעת עם מי היא דיברה?
קארי: איתך. אבל את לא זוכרת, אז… חשבת שאין ראייה מספיק מוצקת, אמרת שזה יותר מדי מצב של "הוא אמר, היא אמרה"
דיקנית ווקר: טוב…את יודעת, אנחנו מקבלים האשמות כאלה כל הזמן. פעם או פעמיים בשבוע.
אני מצטערת שאני לא זוכרת את החברה שלך נינה, אבל אני מבטיחה לך שבזמן אמת בדקתי את זה בצורה יסודית.
קארי: כל החברים שלו הסתכלו וצחקו
דיקנית ווקר: זה ממש קשה. אבל את יודעת, אם היא שתתה, ואולי לא זכרה הכל…
קארי: אז היא לא היתה צריכה להשתכר?
דיקנית ווקר: אני לא אומרת את זה. אני..
קארי: סליחה, אני לא מתכוונת להישמע ביקורתית הדיקנית ווקר, אני רק רוצה להבין לעומק.
דיקנית ווקר: אף אחת מאיתנו לא רוצה להודות כשהפכנו את עצמנו לקורבנות שקיבלנו החלטה רעה.
והבחירות האלה, הטעויות האלה,, יכולות לעשות נזק כל כך גדול והן מאד מצערות.
קארי: מצערות?
דיקנית ווקר: כן. כי מה היית רוצה שאעשה? שאהרוס חיים של בחור צעיר כל פעם שהוא מקבל האשמה כזאת?
קארי: אז את בעצם מעדיפה להאמין למה שהבחור אומר
דיקנית ווקר: אני מחוייבת לתת לו ליהנות מהספק.
קארי: ברור.
דיקנית ווקר: כי הוא חף מפשע עד שיוכח אחרת.
קארי: אני לא מתווכחת עם זה.
דיקנית ווקר: לא.
קארי: תודה לך על הזמן שלך.
דיקנית ווקר: החברה שלך בסדר?
קארי: לא היא לא. אבל אל מונרו בסדר. תשמחי לדעת שהוא ממש מצליח. הוא מתחתן האמת, אז.. אני מניחה שעשית את הדבר הנכון.
אנחנו חייבים לתת לבנים האלה ליהנות מהספק. לכן אני יודעת שלא יהיה לך אכפת שלפני שלוש שעות אספתי את הבת שלך,
אמבר, מבית הספר, והכרתי לה את הבנים שגרים בחדר הזה עכשיו.
דיקנית ווקר: מה?
קארי: היא ממש יפה, הא? היא נראית הרבה יותר גדולה ממה שהיא
דיקנית ווקר: אני לא מאמינה לך
קארי: שמתי לב שהיו להם כמה בקבוקי וודקה בחדר, אבל אין לי בכלל ספק שיטפלו בבת שלך ממש טוב, היא נראתה ממש נרגשת האמת.
דיקנית ווקר: (מתקשרת לנייד של אמבר, הצילצול נשמע בחדר, קארי מראה לה את הנייד של אמבר)
קארי: אוי חכי, הטלפון שלה אצלי, היא תרצה את זה אחר כך.
דיקנית ווקר: את מטורפת
קארי: לא.
דיקנית ווקר: תגידי לי באיזה חדר הבת שלי נמצאת, עכשיו!
קארי: אמרתי לך, באותו חדר שבו נינה היתה
דיקנית ווקר: אמרתי לך שאני לא זוכרת את זה
קארי: כמה חבל
דיקנית ווקר: מה את עושה? היא בחורה צעירה
קארי: מענין אם היא נראית צעירה בעיני הבחורים האלה
דיקנית ווקר: כדאי לך מאד להגיד לי באיזה חדר היא. תגידי לי באיזה חדר היא נמצאת!
עכשיו! חתיכת סוציופתית, תגידי לי איפה היא נמצאת, עכשיו! תגידי לי איפה היא נמצאת!!! בבקשה!! בבקשה תגידי לי (יושבת ביאוש, קארי מתבוננת בה בקור רוח)
את צודקת בסדר? זה מה שאת רוצה לשמוע? את צודקת. את צודקת.
קארי: תראי כמה קל זה היה. אני מניחה שהיית פשוט צריכה לחשוב על זה בדרך הנכונה. (המנהלת בוכה) אני מניחה שזה מרגיש קצת שונה
כשזו מישהי שאת אוהבת.
דיקנית ווקר: תגידי לי איפה הבת שלי בבקשה.
קארי: (מתבוננת בה ארוכות ובקור ואז צוחקת) תירגעי, דיקנית ווקר, את באמת חושבת שאעשה דבר כזה?
למזלך לי אין אמון בבנים גדול כמו שלך יש. אמבר יושבת במסעדה, מחכה ללהקת הבנים האהובה עליה שתצטלם לקליפ.
זה במסעדת קאסל, אם את רוצה להתקשר ולבדוק. האמת שכדאי שתתקשרי, אחרת היא לא תבין לבד שהם לא הולכים להגיע.
היא קצת סתומה, לא? אבל מהממת. מי צריכה מח בכלל? זה אף פעם לא עזר לבחורה.
טוב לראות אותך שוב, דיקנית ווקר (יוצאת)